כפרי ואח' נ' בר ואח'

בתאריך 19.3.14, בשד' רבין שביוקנעם עלית, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת 1, הנהוג על ידי אביה, התובע 2 (להלן: "התובע") ובין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

לטענת התובע, ארעה התאונה כאשר קודם לכן נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבי נסיעה וכאשר בהמשך הדרך מספר הנתיבים בכביש קטן לנתיב אחד, כמופיע בתצלום שהוגש וסומן תק/1.

לדבריו, הנתבע עקף את רכבו משמאל ועם סיום העקיפה סטה אל עבר הנתיב בו נסע התובע ופגע בו. התובע טען כי בעת התאונה היה במרכז הכביש וכי הנתבע היה צריך להשתלב מאחוריו, תוך שהינו מאיט את מהירות נסיעתו.

לטענת הנתבע, קרתה התאונה במרחק ניכר, יחסית, לפני המקום בו מתאחדים הנתיבים.

לטענתו, נכנס לשד' רבין בפניה שמאלה, כאשר רכב התובע נוסע לפניו.

התובע סטה לנתיב הימני ואילו הנתבע נשאר לנסוע בנתיב השמאלי, כאשר הינו מקדים את רכב התובע.

לפתע, חש מכה בכנף האחורית של רכבו.

בכתב ההגנה, טען הנתבע כי לרכבו נגרמו נזקים בחלק הימני האחורי שלו.

בעדותו בביהמ"ש, גרס הנתבע כי לרכבו לא נגרם כל נזק (עמ' 4 ש' 21 לפרוט').

לאחר שנשמעו מלוא הראיות והובאו בפני ביהמ"ש מלוא הנתונים שהצדדים ביקשו להביא, הנני קובעת כי כל אחד מהנהגים אחראי לקרות התאונה, כפי שיפורט:

עפ"י קביעות התמרור תק/1, הנתיב הימני, בו נסע התובע, הוא זה שמתאחד אל עבר הנתיב השמאלי, בו נסע הנתבע.

משמע, לנתבע לא היתה כל סיבה לסטות ימינה מנתיב נסיעתו.

מאידך, התובע, שנתיבו שלו השתלב אל עבר הנתיב השמאלי, הוא שהיה חייב לסטות שמאלה.