ת"ק 7588-06-15 שבץ נ' התעשייה פרסום וטלויזיה בע"מ

לפניי תביעה על סך של 5,220 ש"ח שעילתה סירובה של הנתבעת – חברה המייצגת כישרונות לתעשיית הפרסום והטלוויזיה – לבטל הסכם שנכרת עמה ולהשיב את התשלום ששולם מכוחו.

1.לפני ימים אחדים ניתן על ידי פסק דין מקיף הדן בשאלות דומות של עובדה ומשפט המתייחס לנתבעת כאן ולהתנהלותה בנסיבות דומות (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 19188-07-14 כהן נ' התעשייה פרסום וטלוויזיה בע"מ (13.12.2015); להלן – "עניין כהן"). כמו כן ניתנו שני פסקי דין נוספים הקשורים בו (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 10761-10-14 פליישר נ' טאלנט טי. וי. בע"מ (13.12.2015) (להלן – "עניין פליישר"); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 44369-10-14 מדר נ' א. ד סמארט קאסט ייצוג בע"מ (13.12.2015) (להלן – "עניין מדר")). עד כדי כך המקרים דומים, שניתן להתייחס אליהם כאל פרשה אחת. יש לקרוא אפוא את פסק הדין שניתן בעניין זה יחד עם פסקי הדין בעניין כהן, בעניין פליישר ובעניין מדר.

2.הנתבעת מציגה את עצמה כסוכנות לייצוג כישרונות לתעשיית הפרסום והטלוויזיה. התובע הגיע למשרדי הנתבעת בעקבות פניות יזומות בפייסבוק. הוא נכנס למבחן בד ("אודישן") אצל מלהק בשם גיא, אשר אמר לו מיד שהתקבל ושמזמן הוא חיפש מישהו כמותו (מעל גיל 30 ולא ילד). התובע שאל אם יש צורך שיקרא את הטקסט שניתן לו, ונענה שאין צורך ושהוא נמצא מתאים. גיא אמר לתובע כי עליו לחתום על הסכם לשנה, שבו מתחייבת הנתבעת לשלוח אותו לפרסומות ולסדרות כנציב או שחקן, בתמורה ל-310 ש"ח לחודש. הוא דיבר במהירות, לא ציין את הסכום המלא של העסקה, רק הפליג בשבחי התובע ואמר שהוא (גיא) בר מזל שהתובע הגיע אליו. התובע מסר כרטיס אשראי. כשגיא חזר, לאחר החיוב, הוא מסר לתובע קבלה על סך של 3,720 ש"ח ועותק מההסכם לעיון ולחתימה. התובע נלחץ מגודל הסכום, והתחיל לעיין בהסכם לעומק, אך גיא המשיך לדבר אתו ולהסיח את דעתו, וביקש כבר שיחתום כדי "להריץ עניינים". התובע חש שלא יוכל לקרוא את ההסכם בעיון, ולכן שאל מהם תנאי הביטול של העסקה. גיא לא השיב בצורה חד-משמעית, אלא אמר שאין בחוזה סעיפים מיוחדים כלשהם. "אל תדאג, זה רק מחייב שתגיע בזמן לצילומים ותתנהג נורמטיבי, לא מעבר לכך". התובע חתם על ההסכם, קיבל דף הוראות לקראת הצילומים שנקבעו למחרת היום, ולא קיבל עותק ממנו. בשלב זה נלקח התובע לבצע "צילומי בדיקה, לבדוק אם הוא עובר מצלמה". הוא צולם תצלומים אחדים ללא כל הכנה או איפור. גיא אמר ש"הכל בסדר, נראה סביר ומחר כבר נעשה צילומים כמו שצריך". לאחר שיצא מהמקום, שוחח התובע עם ידידים שהתקשרו עם סוכנויות ייצוג אחרות וגילה שלא גובים מהם כסף באופן שוטף, אלא משלמים עבור כל צילום כתלות בהצלחה. כמו כן בדק התובע עם מעסיקיו ומצא שלוח הזמנים שלו בעבודה לא יאפשר לו להשתחרר לימי צילומים באמצע השבוע. על כן הוא טלפן מיד לנתבעת כדי לבטל את העסקה. הנתבעת דחתה אותו בלך ושוב, ובסופו של דבר הסכימה לבטל את העסקה אם התובע יסכים לחתום על כתב ויתור וסילוק המותיר בידיה 50% מהסכום ששולם, על סמך סעיף בהסכם המאפשר לה לעשות כן. שיחותיו הרבות של התובע עם נציגי הנתבעת תועדו בשיחות מוקלטות שתמליליהן צורפו לכתב התביעה. על רקע זה עותר התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם, ולפצותו בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בסך של 1,500 ש"ח.

3.ההסכם שעליו חתם התובע זהה להסכם שעליו חתמו התובעים בעניין כהן, בעניין פליישר ובעניין מדר: הנתבעת התחייבה במסגרתו לצלם את התובע ולפרסם את תצלומיו באתר למשך שנה בתמורה לסך של 3,720 ש"ח שישולמו ב-12 תשלומים. דבר לא מעבר לכך. עוד נקבע בהסכם שביטולו לפני הצילומים יחייב ב-50% מהסכום, ושביטולו ביום הצילומים או לאחריו יחייב ב-100% ממנו. הנתבעת פטרה את עצמה מאחריות לכל מצג בעל פה הסותר את האמור בהסכם, אך נמנעה מלזמן לעדות את המלהק שהחתים את התובע. על כן עדותו של התובע לא נסתרה וראיתי לאמצה. התובע ביטל את ההסכם בו ביום שנחתם, אך לאחר שצולם מספר צילומים. הנתבעת הסכימה בעל פה להשיב לתובע מחצית מהסכום, אך לא ענתה לפניותיו בכתב, ובפועל לא השיבה דבר. גם כאן הסתמכה הנתבעת על לשון ההסכם ועל חתימת התובע עליו כאות להסכמתו, ולא הביאה כל ראיה מעבר לכך.

4.עניינו של התובע דומה לעניינו של מר אדז'ייב שנדון בעניין כהן ולעניינה של גב' שילה שנדון בעניין פליישר. התובע בא למשרדי הנתבעת כדי לעבור מבחן בד לבחינת התאמתו לתפקידי משחק ופרסומת. הוא לא התכוון לשלם כסף. הוצג בפניו מצג שלפיו הוא מתאים והתקבל, אך במקרה קונקרטי זה הוא אפילו לא נדרש לעבור מבחן בד. נציג הנתבעת הלהיב אותו וניצל את רוממות הרוח שנטע בו כדי להחתים אותו על ההסכם בחופזה. אולם הבטחות ומצגים בעל פה לחוד והתחייבות בכתב לחוד. ההסכם כלל התחייבות לביצוע "בוק" ופרסומו באתר. הא ותו לא. הפער המכוון שיצרה הנתבעת בין ציפייתו של התובע על רקע המצגים והמטרה שלשמה בא לבין ההתחייבות המינורית שבכתב מגבש חוסר תום לב בניהול משא ומתן, הפרת חובת גילוי העולה כדי הטעיה, והשפעה בלתי הוגנת. מעבר לכך, סירובה של הנתבעת לבטל את ההסכם – שבא בגדר עסקה צרכנית – תוך שהיא מותירה בידיה מחצית מהכסף שהתובע התחייב לשלם, בלא שהנתבעת החלה לספק את השירות שהתובע הוטעה לחשוב שיקבל, עולה כדי חוסר תום לב בקיום ההסכם. בענייננו בולט במיוחד הלחץ שהופעל על התובע לחתום מיד, בלא שניתנה לו הזדמנות לקרוא את ההסכם ולעיין בו בכובד ראש, וכשהמלהק מסיח את דעתו ומקשה עליו להבין את תנאי העסקה. התובע העיד כי שאל במפורש לעניין תנאי הביטול, ושהמלהק מטעם הנתבעת עמעם את תשובתו והטעה אותו. אף הוכח שהתובע שילם לפני שראה את ההסכם, ולא קיבל עותק ממנו. כל אלה מקנים לתובע זכות לבטל את ההסכם ולזכות בהשבה מלאה (ראו עניין כהן, בפסקאות 60-52, 76-73). התובע זכאי גם לפיצוי גלובלי בגין נזק לא ממוני הנובע מהתחושה שחש לאחר שגילת שנפל קורבן למעשי הנתבעת, ובגין נזק ממון הכרוך בזמן שהושחת לריק ביום שנסע למשרדי הנתבעת ובעלות הנסיעה. ראיתי להעמיד פיצוי זה על סך של 1,500 ש"ח. כמו כן זכאי התובע להוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח (לדיון בנזק לא ממוני ובהוצאות משפט ראו עניין כהן, בפסקאות 91-86).

5.פסק דין זה ניתן לאחר פסקי דין בעניינה של הנתבעת ושתי חברות דומות (עניין פליישר ועניין מדר). תוהה הנתבעת אם התוצאה שהתקבלה בעניין כהן תחול בעניינם של כל התיקים המתנהלים נגדה, אשר יתנהלו לפני מותב זה. התשובה לכך כמובן שלילית. כל תיק נבחן בהתאם לנסיבותיו, בלב פתוח ונפש חפצה. אין כל מניעה שבית המשפט יגיע לתוצאה שונה בתיק אחר. אלא שכדי שניתן יהיה להגיע לתוצאה שונה הנתבעת נדרשת להציג ראיות מתאימות. עליה לזמן לעדות את המלהק הרלוונטי באופן שיאפשר לבחון כיצד נהג לפעול מול המלוהקים שבחן. גם אם המלהק הספציפי אינו מועסק עוד בנתבעת, אין כל מניעה לזמנו כעד מטעם בית המשפט ולחייבו להתייצב ולהעיד. מקום שהנתבעת בוחרת שלא לעשות כן – וזאת ממניעיה שלה – ולמעשה אינה מציגה ראיות כלשהן שיש בהן כדי לסתור את גרסת התביעה, אין מנוס מלהגיע למסקנה דומה, שכן התשתית העובדתית והמשפטית המונחת ביסוד התיקים – פחות או יותר זהה.

6.סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשיב לתובע סך של 3,480 ש"ח ותפצה אותו בסך של 1,500 ש"ח, ובסך הכל 4,980 ש"ח. לסכום זה ייתוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (3.6.2015) ועד ליום פסק הדין. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאותיו בסך של 2,000 ש"ח (להנמקה בדבר סכום ההוצאות ראו עניין כהן, בפסקאות 91-90). הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.