בן סימון נ' ויסוקר

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבעת.

יצוין, כי הנתבעת עתרה גם לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, ובית המשפט קבע כי בכפוף להפקדת הסכום הפסוק, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל.

הנתבעת לא מילאה אחר ההחלטה, ולא הפקידה את הסכום הפסוק.

לאחר העיון בבקשה, בתגובה, ובתיק ביהמ"ש, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

אשר לאי ההתייצבות -  המסמכים הרבים ותצהיר המסירה מאת השליח, שביצע את המסירה, מפריכים את טענותיה של המבקשת, בדבר אי קבלת ההזמנה לדין. ברור מראיות אלה, כי הנתבעת ידעה על הדיון, לפחות עוד ביום 20.2.17. עוד אציין, כי בצדק מלין התובע על התנהלות הנתבעת, בכל הנוגע למסירת פרטים אודות קבלת אותו מסרון עלום, בדבר מתן פסק הדין נגדה. הנתבעת לא טרחה לציין בבקשתה, מיהו אותו שותף לעסקים, אשר מסר לה במסרון על פסק הדין שניתן נגדה בהעדרה.

נראה כי הנתבעת חושפת טפח ומסתירה טפחיים. הרושם המתקבל, לנוכח גרסתה, אל מול מצבור הראיות שהניח התובע בפני בית המשפט, הוא, כי הנתבעת נמנעה מלקבל את ההזמנה לדין מטעמים השמורים עמה. שאם לא כן, קשה להסביר את משלוחי הדואר הרבים עם האסמכתאות מבית הדואר, שצורפו לתגובתו של התובע לבקשה, אשר לא נמשכו על ידי הנתבעת מבית הדואר. כך או כך, המסקנה היא כי הנתבעת ידעה ממועד הדיון, ולא מונחת בפני בית המשפט כל ראייה ממשית לסתור זאת.

אשר לסיכויי ההגנה – בתביעה עתר התובע להשבת כספים ששילם לנתבעת, אשר נשכרה על ידו למתן שירות, ולא סיפקה אותו, כך לפי הנטען. לאחר עיון מדוקדק בכל טענותיה של המבקשת, לא נמצא כי יש בבקשה תשתית ראייתית, המקימה הגנה ברת קיימא כנגד הנטען בתביעה.

מהמסמכים שבפניי עולה כי התובע פנה לנתבעת, על מנת שזו תגיש בעבורו בקשה למתן היתר לבניית ממ"ד, בקשה אשר מחייבת הגשת תכניות בנייה לאותו ממ"ד. בעבור שירותים אלו, התחייב התובע לשלם לנתבעת 11,000 ₪, אשר שולמו לידיה עוד בחודש יוני 2015, במספר המחאות.

למרות תכלית ההסכמה שבין הצדדים, נראה כי הנתבעת לא הניחה בפני בית המשפט, כל תשתית ראייתית המעידה על הגשת בקשה להיתר בנייה, או כל ראייה אחרת שתתמוך בטענה כי העניקה את השירותים שלשמם נשכרה על ידי התובע.

עיון במסמכים שהגישה הנתבעת מלמד כי הבקשה להיתר נערכה עבור התובעים, על ידי אדריכל בשם חזני עידן. הנתבעת מאשרת את העובדה כי האדריכל הוא זה שערך את הבקשה (סעיף 7 לתצהיר הנתבעת). לטענתה, לאחר שהתקיימה פגישה בינה לבין התובעים, היא העבירה לתובע "סקיצות" בדבר אפשרויות שונות למיקום הממ"ד בבנייה המתוכננת. עוד נטען על ידה, כי העבירה אל התובע בקשה להיתר על מנת שיחתים את השכנים, ומאחר ולא הצליח בכך, פנתה היא ושלחה מכתבים לכל השכנים הנוגעים בדבר, כנדרש על פי דין, לקראת הגשת בקשה להיתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. ברם, אין בחומרים המונחים בפני בית המשפט, כל עדות להגשת בקשה להיתר בנייה שנערך על ידי הנתבעת. כמו כן, אין ראייה לכך כי היא פנתה לשכנים במכתבים, כנטען על ידה.