ת"ק 754-01-14 גרודזיצקי נ' דומיקאר בע"מ

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.התובע שכר מהנתבעת, חברה להשכרת רכב ומבטחת, רכב מסוג טויוטה קורולה (להלן: "הרכב"). במסגרת חוזה השכירות רכש התובע ביטוח מורחב הכולל פטור מלא מדמי השתתפות עצמית במקרה של תאונה.

ביום 8.11.13 נפגע הרכב בתאונה בכביש 443 ומכאן התביעה שבפני.

2.בכתב התביעה נטען כי סמוך לשעה 6:00 בבוקר יום התאונה, עת נסע בכביש בגין בירושלים ביחד עם חברו נתקל התובע בקיר הפרדה עקב חוסר ריכוז פתאומי. כתוצאה מהתאונה נפגע צדו השמאלי של הרכב.

התובע טוען כי עדכן את הנתבעת בדבר התאונה כנדרש ונענה כי בתוך 3 שעות יגיע גרר לחלצו. עקב היותו תלמיד בישיבה האוסרת על תלמדיה להחזיק ברישיון רכב לא כל שכן לשכור רכב ולצאת לבילויים כגון אלו אליהם יצא ועליהם העיד בבית המשפט, הותיר את חברו להשגיח על הרכב ומיהר רגלית אל הישיבה המצויה במרחק הליכה ממקום התאונה והתייצב בזמן לתפילת שחרית כל שהיעדרותו במהלך הלילה לא הורגשה.

התובע טען כי לאחר תפילת שחרית ומיד עם פתיחת משרדי הנתבעת התייצב ומילא את כל הוראותיה, אולם כאשר ביקש לקבל לידיו רכב חלופי לו הוא זכאי בהתאם לחוזה השכירות, נדהם לשמוע ממנהל הנתבעת, מר ליאור, כי משלא המתין על יד הרכב עד לבוא הנציג הכונן של הנתבעת הרי שהפקיר את הרכב והפר את החוזה ובשל כך אינו זכאי לרכב חלופי. בין הצדדים נוהלו עוד אי אילו חלופי דברים, אשר שיאם, לטענתו, בכך שכרטיס האשראי שלו חויב בסכום של 8,000 ₪ על ידי הנתבעת. משכך הגיש תביעתו על הסכום שנגבה ממנו בניכוי חוב שכירות בו הוא מודה.

מטעם התובע העידו חברו שהיה עמו ברכב במועד התאונה, חיים זילברשלג (להלן: זילברשלג) וחבר אחר הלומד עמו בישיבה שהעיד כי סיפר לו על דבר התאונה עם שובו לישיבה בבוקר התאונה.

3.הנתבעת טוענת כי חייבה את התובע במלוא עלות הנזק שנגרם לרכב (סעיף 14 לכתב ההגנה) בהעדר תחולה לפוליסת הביטוח. לטענתה הנוהג ברכב בעת התאונה היה זילברשלג ולא התובע עצמו, דבר השולל כיסוי ביטוחי בהתאם לתנאי הפוליסה.

הנתבעת טוענת כי ניתן ללמוד זאת מכך ששיחת הדיווח למוקד שלה לא נעשתה ממכשיר הטלפון הנייד של התובע, מכך שלא נכח במקום בהגעת הנציג מטעמה אלא זילברשלג בלבד, וכי לטענת הנציג מטעמה, זילברשלג אמר כי הוא נהג ברכב. לטענתה, זילברשלג תאר לכונן כאילו הוא זה שנהג ברכב ולא אמר לנציג דבר על כך שהתובע היה הנהג ו/או שעזב את המקום וחזר לישיבה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי נציגיה ניסו להשיג את התובע טלפונית בשעות שלאחר התאונה ללא הצלחה עד שהתברר שהעירו אותו משינה. אין מדובר בהתנהגות סבירה למי שאך לפני זמן קצר היה מעורב בתאונה, וודאי שלא לאדם נסער כפי שהתובע הציג עצמו בכתב התביעה.

4.ביום 22.5.14 התקיים דיון בו חזרו הצדדים על גרסותיהם וטענותיהם.

התובע העיד שאינו זוכר מדוע שיחת הדיווח לא נעשה ממכשיר הטלפון הפרטי שלו (עמ' 1 ש. 20) וסיפר כי העיר חבר אחר שלו, שוקי עדס, בשעה 6:45 וסיפר לו את שארע. התובע שב על גרסתו כי לאחר התפילה וארוחת הבוקר צעד לקניון רב שפע למשרדי הנתבעת שם עדכן את מר סעיד. זה השיב לו, לדבריו, משלא היה במקום בעת הגעת הנציג, מבחינתו הוא לא נהג ברכב, אך הוסיף ואמר כי הוא מאמין לו שכן נהג ברכב. לדבריו הנתבעת התעלמה מפניותיו הרבות ולא זכה לשיתוף פעולה מצדם כלל, כל פעולותיהם ובעיקר החיובים הכספיים נעשו באופן חד צדדי.