הוד נ' אלקיים ואח'

1.ביום 30/8/17 אירעה ברח' המייסדים (שהוא רחוב חד סטרי) בבנימינה תאונת דרכים (נזקי פח לרכב), בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע.

לטענת התובע, הוא נהג ברכבו כאשר לפניו רכב הנתבע נהוג על ידי הנתבע. שני כלי הרכב היו במצב עצירה ולפתע רכב הנתבע החל לנסוע לאחור ופגע ברכבו בחזית הרכב, ולפי הנטען, כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע נזקים שמסתכמים ב- 10,279 ₪, מתוכם עלות התיקון 7000 ₪ לפי חוות דעת שמאי שצורפה לתביעה, וכן שכ"ט שמאי, דמי טיפול בעניין והגשת תביעה.

2.לטענת התובע, הנתבע הסביר לו באותו מצב שהוא "פספס" את החניה שבצד ולכן נסע לאחור ופגע ברכבו. הוא הביע נכונות לפצות אותו וביקש הצעת מחיר לפני התיקון. כשהתובע מסר לו טלפונית ביום 4/9/17 שעלות התיקון היא 7000 ₪, הודיע התובע שהוא מוכן לשלם 700 ₪ בלבד כדי לא להפעיל את הביטוח, ואם התובע עומד על דרישתו, שיפנה לחברת הביטוח. התובע פנה לחברת הביטוח של הנתבע (הנתבעת 2) ותביעתו נדחתה תוך שהנתבעת מציינת שעל פי הודעת המבוטח-הנתבע 1, רכב התובע פגע מאחור ברכב הנתבע ולא הנתבע הוא זה שנסע אחורה.

3.הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי במועד התאונה נהג הנתבע 1 ברכבו, כשהיה בעצירה מוחלטת, תוך שהוא מאותת על כוונתו להיכנס למגרש חניה בצד שמאל, הגיח רכב התובע במהירות ופגע עם החזית הימנית קדמית של רכבו בכנף האחורי שמאלי של רכב הנתבע, ולכן האחריות מוטלת על התובע.

4.בדיון שהתקיים בפני הראה התובע תצלומים של הנזק והראה גם התכתבויות (מסרונים) עם הנתבע, ומהן עולה שהנתבע היה מוכן לשלם סכום קטן של כמה מאות שקלים, אך לא עולה מהן שהוא נטל אחריות לאירוע.

הנתבע הסביר מצידו שהוא היה מוכן לשלם איזשהו סכום רק כדי לא להפעיל את הביטוח, אך בשום אופן התאונה לא נגרמה בשל נסיעה לאחור, לא היתה לו כל כוונה לנסוע לאחור, ולו היה נוסע לאחור, הרי רכבו מצוייד במצלמת רוורס ובאמצעי התראה, כך שלא יכול היה לפגוע ברכב התובע, לו היה זה במצב עצירה מאחוריו כטענתו.

5.תצורת נזקי הפח בשני כלי הרכב אינם נותנים יתרון לתובע או לנתבע. הם יכלו להיווצר בין אם גרסת התובע היא נכונה ובין אם גרסת הנתבע היא נכונה, בשים לב למסלול הכביש והיותו מתעקל (ראה תרשים שהגיש הנתבע ושנסרק כמוצג).

6.אינני יכול לקבוע שמי מהצדדים משקר במצח נחושה. יתכן שכל אחד מהם סבור שגרסתו היא אמת. הזיכרון האנושי הוא דבר חמקמק ולעיתים מטעה אותנו.

בכל מקרה, אין לי סיבה להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע ובמצב דברים זה שנטל הראיה הוא על התובע, אין מנוס מלקבוע שהתובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו.

7.אשר על כן, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.