גורן נ' קסיס

1.אופנועו של התובע, דגם פיאג'ו 250 EVO - X מס' רישוי 19-907-79 (להלן:" האופנוע"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שארעה ביום 10.7.14, בסמוך לשעה 16.50, בכביש 22, סמוך לק"מ ה-16 (להלן: "התאונה").

מדובר בתאונה בה היו מעורבים, בנוסף לאופנוע, גם רכב תוצרת פורד, מס' רישוי 17-972-76, (להלן: "הפורד"), בו נהג מר וולוביק לב (להלן: "לב") ורכב משא אחוד תוצרת פיאט, מס' רישוי 13-781-67 (להלן: "הפיאט"), בו נהג הנתבע.

2.עובר לאירוע התאונה נסעו שלושת כלי הרכב שהיו מעורבים התאונה מכיוון חיפה לכיוון עכו.

קטע הכביש בו ארעה התאונה הוא דו נתיבי לכיוון נסיעת שלושת כלי הרכב, עם עיקול קל שמאלה.

שדה הראייה לכיוון נסיעתם היה פתוח, למרחק של לפחות 200 מטר.

3.לטענת התובע, התאונה ארעה באשמת הנתבע. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבע, התאונה ארעה באשמת התובע. לכן הוא מבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

4.כדי להכריע בשאלת האחריות לאירוע התאונה יש לקבוע, תחילה, כיצד אירעה התאונה. בעניין זה יש בכתבי הטענות שתי גירסאות: מחד, גירסת התובע, לפיה עובר לאירוע התאונה הוא נסע בנתיב הימני, במקביל לפיאט, שנסע בנתיב השמאלי, כאשר הפיאט מקדים אותו במקצת. הגלגל הקדמי של האופנוע היה ממוקם במקביל לדופן הימנית אחורית של הפיאט. לפתע סטה הפיאט סטייה חדה ימינה, כדי לעקוף את הפורד, שנסע לפניו בנתיב השמאלי, חסם את נתיב הנסיעה של האופנוע וגרם להתנגשות בין האופנוע לפיאט. מאידך, גירסת הנתבע, לפיה הוא נסע בנתיב השמאלי, כאשר האופנוע נוסע מאחוריו. תוך כדי נסיעה הוא הבחין בפקק תנועה לפניו ולכן הוא האט את מהירות נסיעתו ואז הרגיש חבטה חזקה מאחור והתברר כי האופנוע התנגש בו מאחור.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובחומר המצוי מתיק החקירה ת.ד 306567/14, שהוצג לעיוני, ושמעתי עדויותיהם של הצדדים ושל מר יוסי ביטון (עדות שלא תרמה הרבה לבירור נסיבות התאונה, שכן עובר לאירוע התאונה הוא ישן), אני קובע כי התאונה ארעה באופן כדלקמן:

עובר לאירוע התאונה נהג התובע את האופנוע בנתיב הימני, סמוך למרכז הכביש. אותה עת נהג הנתבע את הפיאט בנתיב השמאלי, כשלפניו, במרחק מה, נוסע הפורד. האופנוע והפיאט נסעו במהירות של כ-80-90 קמ"ש. הנתבע לא שמר מספיק מרחק מהפורד ולכן כשהפורד האט עד למהירות של כ-20 קמ"ש, משום שהבחין בפקק תנועה שהיה לפניו, סטה הנתבע ימינה, כדי לברוח מהפורד שהיה לפניו, חסם את נתיב הנסיעה של האופנוע והאופנוע, שבאותו שלב היה כמעט מקביל לפיאט, התנגש עם חלקו הקדמי בדופן ימין אחורית של הפיאט.

מאופן אירוע התאונה, כמתואר לעיל, עולה כי התאונה ארעה באשמתם המשותפת של התובע ושל הנתבע. רשלנותו של התובע התבטאה בכך שנהג את הקטנוע בצידו השמאלי של הנתיב הימני בו נסע, ולא בצידו הימני הקיצוני, כמתחייב מהוראות תק' 35 לתקנות התעבורה ובכך שלא הבחין מבעוד מועד בפקק התנועה, למרות שדה הראייה של מעל ל-200 מטר, ולא צפה את האפשרות שהפיאט יסטה לנתיב הימני כדי לא להתנגש בפורד. רשלנותו של הנתבע התבטאה בכך שלא הבחין מבעוד מועד בפקק, למרות שדה הראיה של כ 200 מטר, לא האט את מהירות נסיעתו למרות שהבחין או היה אמור להבחין בכך שהפורד האט את מהירות נסיעתו עד לכ-20 קמ"ש, וסטה ימינה מבלי לוודא שהנתיב הימני פנוי ומבלי להבחין באופנוע, שנסע בנתיב הימני.

אין ספק שרשלנותו של הנתבע עולה על זו של התובע. בנסיבות המקרה אני קובע כי הנתבע נושא ב-60% מהאחריות לאירוע התאונה והתובע נושא ב-40% מהאחריות.

5.לאור קביעתי, בסעיף 4 דלעיל, כי הנתבע נושא ב-60% מהאחריות לאירוע התאונה, עליו לפצות את התובע בשיעור של 60% מהנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה.

על סמך הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי נזקי התובע, כתוצאה מהתאונה, מסתכמים בסכום של 20,300 ₪ כמפורט להלן: