ת"ק 7398-09-16 רחום נ' חברה לביטוח

זוהי תביעה כספית על סך 14,590 ₪ בשל תאונה שהתרחשה ביום 28/10/12.

לגרסת התובע, רכב מסוג מזדה מ.ר. 63-505-56 (להלן: "הרכב") נסע לאחור ופגע בקטנוע מ.ר. 33-435-61 (להלן: "הקטנוע") השייך לתובע וגרם לקטנוע נזקים. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי המצביעה על נזק לקטנוע בשווי 13,515.49 ₪, חשבונית שהונפקה על ידי מוסך רוממה גליל מיום 20/1/16 על סך 13,515 ₪, מכתב פניה של התובע לנתבעת מיום 24/1/16, הודעה על תאונת דרכים לנתבעת ללא תאריך ותצהיר התובע מיום 10/5/16 על בעלות התובע בקטנוע.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה לשיהוי ניכר, היות והתאונה התרחשה בשנת 2012 והתביעה הוגשה בשנת 2016, שיהוי שפוגע בהגנתה, גם בשים לב שחוות דעת השמאי משנת 2012 וחשבונית התיקון משנת 2016 ושהקטנוע עצמו נמכר בשנת 2015. עוד טענה שהתובע אינו הבעלים של הקטנוע ואין כל מסמך המעיד על זכויות התובע בקטנוע למועד התאונה ולאחריו. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה, רישיון רכב של הקטנוע לפיו הבעלים הרשום במועד התאונה הוא פרטוק בן ציון, זיכרון דברים מיום 11/8/12 לפיו נמכר הקטנוע לתובע, שאילתה ממשרד הרישוי המלמדת כי הקטנוע רשום על שם אחר החל משנת 2015, והודעת התובע לנתבעת שאין בידו מסמך המלמד על מכירת הקטנוע.

ביום 11/12/16 התקיים דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון העיד התובע את הדברים הבאים: "אני קניתי את האופנוע מאוהד נחום קרוב משפחה שלי, הוא עבד במגרש של רכב, מכרתי את הקטנוע ללא זיכרון דברים. אין לי אישור על כך שהקטנוע בבעלותי".

עוד העידה במהלך הדיון, נהגת הרכב, שאישרה את גרסת התובע לגבי התרחשות התאונה. בעקבות עדות נהגת הרכב, אישרה הנתבעת כי הרכב מבוטח על ידה והיא אינה מכחישה את החבות לתשלום נזקי הקטנוע מכוח הפוליסה של הרכב, אך מבקשת שהתשלום ישולם לבעל הזכויות בקטנוע, "לאדם שאליו צריך להגיע".

במסגרת הדיון, ניתנה החלטה המורה לתובע להמציא לתיק בית המשפט ולנתבעת אסמכתאות לגבי הבעלות בקטנוע.

התובע הגיש תצהיר החתום על ידי פרטוק בן ציון, לפיו הוא מצהיר שמכר את הקטנוע למגרש רכב ולמיטב ידיעתו, מגרש הרכב מכר את הקטנוע לתובע. עוד צירף התובע, מסמך לכל מאן דבעי, ללא תאריך, החתום על ידי בן כליפא יניב, הטוען שתיווך בעסקה בה נמכר הקטנוע הרשום על שם פרטוק בן ציון לתובע.

עוד אוסיף, שמר דביר דרי, מי שתיקן את הקטנוע, אישר שהתובע הוא מי שהחזיק בקטנוע בתקופה הרלוונטית לתביעה.

לאחר ששקלתי את הדברים, אני מוצאת לנכון לקבוע, ובהתאם למאזן ההסתברות הנדרש בהליך, כי התובע הוא המחזיק כדין בקטנוע, זאת בהסתמך על העדויות שנשמעו לפני, הן של דביר דרי והן של נהגת הרכב, שאישרו שהתובע הוא שהחזיק בקטנוע במועד התאונה והן בהסתמך על המסמכים שהוצגו בפני, כמפורט לעיל.