ת"ק 7343-06-14 זיק אל נ' גיידרמן ואח'

התובע והנתבעים הם שכנים, הגרים זה לצד זה בשכונת בתים פרטיים בקיסריה.

טענות התובע -

לטענת התובע, רכש את ביתו, בשכנות לנתבעים, באוגוסט 2013 ומיד עם כניסתו אל הבית החל לשמוע צפצוף טורדני בכל החדרים הפונים מזרחה ובחצר הבית. אט אט הפך לטענתו הצפצוף ממטרד למפגע של ממש, עוצמתו עלתה וזה החל להטריד את מנוחתו. בעקבות הדברים הפסיק התובע, שהשקיע ממיטב כספו ברכישת הבית, לעשות שימוש בגינתו ולארח חברים, סגר את כל החלונות הפונים אל בית הנתבעים והחל סובל סבל של ממש – כך לטענתו – מן המפגע. כאשר פנה לברר מקור הרעש התברר לו, בשיחה קשה שניהלו עימו הנתבעים בתגובה לתלונתו, כי מדובר במכשיר המותקן על גג ביתם שנועד להבריח עטלפים מסביבת ביתם, וכי אין בכוונתם להסירו כל עוד בסביבה עצים המזמנים עטלפים. לטענת התובע, פנה לגורמים שונים וכל אלו פנו אל הנתבעים בבקשה להסיר את המטרד אך האחרונים נותרו בסירובם, ומכאן תביעתו. לשיטת התובע, בידיו חוו"ד המלמדת כי מדובר ברעש חזק, ובתביעתו עותר לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין נזקי הרעש, בהחזר הוצאותיו בקשר עם הכנת חווה"ד וההליך כאן, וכן ביקש להורות לנתבעים להפסיק את פעולת המכשיר.

יצויין כבר בשלב זה כי בתיק התקיימו שני דיונים (אל הראשון לא זומן המומחה מטעם התובע ולפיכך נקבע מועד נוסף) ובדיון הראשון הובהר לתובע כי ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן צווי מניעה ועל כן ניתנה בידו הזכות לבחור בין הותרת ההליך בביהמ"ש לתביעות קטנות וויתור על סעד זה לבין העברת ההליך לבימ"ש השלום – והתובע ביקש להותיר ההליך כאן.

טענות הנתבעים -

הנתבעים התגוננו וטענו כי לא היה כל מקום לתובענה דנן וכי יש לדחותה. לשיטתם, אין חווה"ד מטעם התובע מלמדת על קיומו של מפגע, באשר אף כפי שנערכה (שגם בעניין זה העלו השגות) עולה ממנה כי רמת הרעש הבוקעת מן המכשיר אינה מהווה "רעש בלתי סביר" כהגדרתו בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) (להלן: התקנות). עוד טענו כי ממילא אופן ביצוע הבדיקה אינו תואם את הוראות התקנות, באשר בדיקת רעש הרקע לא נעשתה באותו חדר בו בוצעה בדיקת רעש המקור, ואין בה כדי להוות השוואה ראויה לרעש המקור, וכי קביעת המומחה כי מדובר ב"רעש חזק" אינה יכולה להוות בסיס לחיוב – שכן אין בנמצא, בחוק או בתקנות הגדרה ל"רעש חזק".

הנתבעים הוסיפו והסבירו את הסיבה להתקנת המכשיר וטענו כי בקרבת בית התובע עץ גבוה המושך אליו עטלפים רבים, ואלו במעופם סמוך אל הבתים פולטים רוק המכיל שאריות פרי ומלכלך את קירות הבתים. לטענתם, מדובר בתופעה מוכרת ובעייתית והם סבלו ממטרד זה במשך תקופה עד אשר פנו בעצמם לחברה לפיתוח קיסריה, כדי לברר כיצד ניתן להתגבר על התופעה. החברה לפיתוח קיסריה היא שהפנתה את הנתבעים לחברה שפיתחה את המכשיר להרחקת עטלפים, ממנה רכשו את המכשיר שאינו פוגע בעטלפים אך מרחיקם מסביבת ביתם.

לכתב הגנתם צירפו הנתבעים אישור מאת היצרנית, ממנו עולה כי מדובר בצליל בתדר של 20,000 הרץ אשר אינו נשמע ע"י בני אדם ו/או חיות מחמד. לשיטתם, המכשיר ממוקם בסמוך לחלונם וחזקה כי לו היה מפריע – לא היו משאירים אותו שם.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי הגם שתלונתו של התובע לא ברורה להם, הציעו לו כי יסירו את המכשיר אם יסיר את העץ הגבוה שבחלקתו, המזמן לטענתם את העטלפים – אך זה סירב להצעה. לשיטתם, כל הגורמים שמנה התובע בתביעתו, ואשר לשיטתו היו מעורבים בפרשה ופנו – כך לדבריו – אל הנתבעים בדרישה להסיר את המכשיר כלל לא דרשו דרישה זו, חלקם קיבלו לטענת הנתבעים מידע שגוי מהתובע שעה שסברו כי מדובר באזעקה המותקנת בביתם ואחרים הגיעו אל המקום (משטרת ישראל) והלכו כלעומת שבאו כשלא הבינו בגין מה הוגשה התלונה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ואת המומחה מטעם התובע, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, ואבהיר - 

ראשית אציין כי המומחה מטעם התובע העיד כי בדיקה תקינה וראויה היא בדיקה המבוצעת בשני שלבים – שלב ראשון כאשר המכשיר פועל ("רעש מקור") ובדיקה שניה באותו מיקום ובאותם תנאים כאשר המכשיר אינו פועל ("רעש רקע").