אליהו נ' סוירם ניהול עסקים בע"מ

לפני תביעה כספית ע"ס 5000 ₪.

התובע טוען כי בין השנים 2013 – 2014 קיבל אל תיבת הדואר האלקטרוני שברשותו עשרות הודעות בעלות תוכן פרסומי מובהק מטעמה של הנתבעת. לטענתו התובענה מתייחסת לתשע הודעות מייצגות בלבד מתוך עשרות הודעות פרסומיות. לטענת התובע, הוא מעולם לא נתן את הסכמתו לקבלת דואר פרסומי מסוג כלשהו בידי הנתבעת, לא נרשם כחבר באחד מאתרי האינטרנט שלה ולא ביצע רכישה של מוצר או שירות הנמכרים על ידה. לטענתו מדובר בכתובת דואר אלקטרוני המשמשת אותו למטרת עבודתו בלבד. התובע טוען כי מעשיה של הנתבעת מהווים הפרת החוק ועל אף שהיא מציינת בתחתית כל הודעה אפשרות להסרת הנמען מרשימת התפוצה בה הוא מצוי, הוא בחר שלא לעשות כן שכן לטענתו הנתבעת לא הייתה רשאית לשלוח אליו את ההודעות מלכתחילה. לטעמו של התובע, לו היה שולח הודעת הסרה לכל מי שמעביר הודעה פרסומית, היה תוכנו של חוק התקשורת מתרוקן מתכליתו ומן הראוי היה לבטלו. התובע טוען עוד כי פנה אל הנתבעת וביקש את זהות הגורם המוסר את כתובתו לגורמים מסחריים, ברם הנתבעת השיבה לו כי ביקש להצטרף לרשימת התפוצה מטעמה ביום 6/2/14 וכי הסירה את שמו מרשימת התפוצה, אלא שהתובע הוסיף עוד לקבל דואר פרסומי ולפיכך עתר להורות לנתבעת להסיר את כתובת הדואר האלקטרוני שברשותו מכל רשימות התפוצה מטעמה וכן לחייב אותה לשלם לו פיצוי בסך 5000 ₪ בגין משלוח אותן הודעות פרסומיות.

הנתבעת טענה כי החל מיום 31/10/13 הפסיקה להעסיק את הגב' הדס כהן אשר הייתה אחראית למשלוח הודעות במייל בפרויקט במסגרתו נשלחו אותן הודעות לתובע. לפיכך ככל שנשלחו ההודעות לאחר אותו המועד, הרי הדבר אינו באחריות הנתבעת. לטענתה, התובע נרשם לרשימת התפוצה של הנתבעת ביום 6/2/14 וכן לרשימה נוספת ביום 27/4/13 ולפיכך מהווה הדבר הסכמה למשלוח דברי פרסומת לפי סעיף 30(א) לחוק התקשורת. עוד הצביעה הנתבעת על כך כי התובע לא ביקש מעולם להסיר את שמו מרשימת התפוצה, על אף שניתנה לו האפשרות לעשות כן בכל עת. זאת עשה התובע, לטענת הנתבעת, מתוך רצון להתעשר שלא כדין. הדבר מהווה לטעמה של הנתבעת חוסר תום לב ואי הקטנת הנזק הנטען ומוכחש. עוד טוענת הנתבעת כי התובע מפיץ את כתובת הדואר האלקטרוני שלו, לא רק לצרכי עבודתו, אלא לצרכיו השונים במרשתת וכן בפורומים שונים בצורה הגלויה לעין כל. משכך, עתרה הנתבעת לדחיית תביעת התובע.

דיון :

מן הראיות אשר הובאו לפני עולה כי התובע ביקש להצטרף לרשימות התפוצה של הנתבעת, האחת ביום 27/4/13 ואילו האחרת ביום 6/2/14. מן הרשימה אשר אליה הצטרף ביום 27/4/13 התבקשה הסרת התובע ואף בוצעה הסרה ביום 9/2/14. מן הרשימה אליה הצטרף ביום 6/2/14 התבקשה הסרת התובע ואף בוצעה הסרה ביום 12/2/14.

התובע טוען כי נשלחו אליו הודעות פרסומיות לפני מועד ההצטרפות הנטען בידי הנתבעת וכן טוען כי לאחר הסרתו מרשימת התפוצה נשלחו אליו שתי הודעות נוספות, אותן הציג כנספח 4 לתביעתו ועוד מספר הודעות לאחר מכן שלא הוצגו לבית המשפט.

כבר נקבע בפסיקה כי לצרכי שיגור דבר פרסומת נדרשת הסכמתו המפורשת של הנמען והעובדה כי הלה לא ביקש מן המפרסם להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם החבות.

מכלל הראיות אשר הציג התובע להוכחת תביעתו עולה כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב 1982, בשתי הודעות פרסומת אשר נשלחו אל התובע בניגוד להסכמתו. לא הוכח לפני כי נשלחו הודעות פרסומת לתובע לפני הצטרפותו לרשימות התפוצה של הנתבעת ולא הוכח כי נשלחו הודעות נוספות לאחר השתיים נשוא נספח 4 לכתב התביעה.

הנתבעת טענה כי ההודעות נשלחו בידי עובדת אשר כבר פוטרה מתפקידה ועשתה כן בלא הרשאת הנתבעת. טענה זו אינה יכולה לעמוד לנתבעת שכן ללא ספק בוצע שימוש במאגר הנתונים שלה אשר הכיל את שמו התובע ומשלא השכילה הנתבעת לדאוג לכך כי ימנע מעבר נתונים ממאגריה לאי מי העושה בו שימוש, על מנת למנוע משלוח הודעות פרסומת למי שאינו נותן רשותו לכך, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד. ראה בעניין זה האמור בתק(חיפה) 29012-03-11 טרנבסקי נ. סלקום ישראל בע"מ (ניתן ביום 11/9/11).

התובע לא הצביע על נזק שנגרם לו כתוצאה מקבלת אותן הודעות, אלא טען אך כי מתחילה לא היה מקום לשלוח לו את אותן הודעות פרסומת ועתר לפיצוי בסך 5000 ₪. נראה כי כוונת התובע הייתה לפיצוי ללא הוכחת נזק ומשעסקינן בפיצוי ללא הוכחת נזק, אין חובה שבדין להקטין את הנזק, אך בהחלט אין בכך משום הפחתה מחובתו של התובע, כבכל עניין משפטי לנהוג בתום לב. ראה ברע"א 2904/14 גלסברג נ. קלאב רמון בע"מ ( ניתן ביום 27/7/14) עוד נקבע באותו פסק דין בעניין גלסברג כי יש להפחית מסכום הפיצויים אשר יפסקו בגין משלוח ההודעות בשל העובדה כי ניתן היה על נקלה, בלחיצת כפתור פשוטה, לגרום להסרת שם התובע מרשימת התפוצה.

כאמור, לפני בית המשפט הוכחה אך ורק בגין שתי הודעות פרסומת אשר נשלחו לתובע שלא בהסכמתו וזאת בניגוד להוראות חוק התקשורת. אמנם התובע לא הצביע על נזק, ברם סבורני כי פיצוי של 100₪ בגינה של כל הודעה יהלום היטב את כוונת המחוקק ומגמת הפסיקה בעניין זה. בקביעת סכום הפיצוי לקחתי בחשבון אף את הודאת התובע כי יכול היה להסיר את שמו מרשימת התפוצה בלחיצת כפתור בכל עת, אך בחר שלא לעשות כן, מתוך מחשבה כי הדבר עשוי לסכל את מטרתו של חוק התקשורת. בשים לב למטרתו הציבורית של התובע, ניתן לאמץ את הפתרון אשר הוצע לתובע בבית המשפט העליון באותה פרשת גלסברג אשר צוטטה לעיל, לתרום את סכום הפיצוי למטרה ציבורית.

סוף דבר,

אני מקבלת את התביעה ביחס לשתי הודעות פרסומיות אשר הוכח לפני שנשלחו בידי הנתבעת ללא הסכמת התובע ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 100 ₪ בגין כל אחת מהודעות אלו ובסה"כ 200 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 100 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ו, 23 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.