מחיוט נ' צדוק

1.בפני בקשה שהגישה הנתבעת לדחיית התביעה שהוגשה נגדה על הסף.

2.התובעת הגישה תביעה בסך 10,800 ₪ נגד הנתבעת בגין תאונה שאירעה ביום 28.3.11. לטענתה, הנתבעת פגעה ברכבה, סירבה למסור פרטים ורק לאחר בירורים ארוכים במשטרת ישראל, הצליחה התובעת לאתר את הנתבעת, דבר שגרם לה בזבוז זמן ועגמת נפש. התובעת מבקשת כי ביהמ"ש יפסוק לה סכום של 2,400 ש"ח בגין הפסד 4 ימי עבודה, וסכום נוסף של 8,400 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.

3.הנתבעת טוענת, כי היא לא הייתה הנהגת במועד התאונה אלא בתה, ומשכך אין בינה ובין התובעת יריבות. לדבריה, הגישה התובעת בעבר תביעה זהה בבית משפט זה, וזו נדחתה פעמיים, פעם אחת בהעדר התייצבות התובעת, ובפעם השניה לגופו של ענין. בנוסף, בתביעת שיבוב בין חברות הביטוח של הצדדים בנוגע לתאונה דנא, נדחתה תביעה חברת הביטוח של התובעת. מטעם זה מבקשת הנתבעת לדחות התביעה שהוגשה נגדה על הסף.

4.לדיון שהתקיים ביום 14/6/17 לא התייצבה התובעת, ולא נמצאה אינדיקציה כי זומנה כדין. מטעם הנתבעת התייצבו הנתבעת בעצמה, בתה ונציג חברת הביטוח, וחזרו על בקשתם לדחיית התביעה על הסף.

5.התובעת הגישה תגובתה לבקשה לדחיה על הסף, בה חזרה על הנטען בכתב התביעה, וביקשה לדחות הבקשה.

6.לאחר שעיינתי במסמכים שהובאו בפני, אני סבורה כי דין התביעה להידחות על הסף.

7.ראשית, התובעת הגישה את התביעה נגד בעלת הרכב שלא הייתה נהגת בשעת התאונה, וטענותיה בכתב התביעה אינן נוגעות לנתבעת. מטעם זה בלבד דין התביעה להידחות.

8.מעבר לאמור, בעבר הגישה התובעת תביעה נגד בתה של הנתבעת (הנהגת בעת התאונה) בה טענה טענות זהות, וביקשה סעדים זהים למבוקש בתביעה דנא. משנדחתה תביעה זו בפסק דין, לא היה מקום להגשת התביעה דנא.

9.בנסיבות אלה, אני דוחה את התביעה על הסף.