ת"ק 7255-07-13 אלמלם נ' פרידמן

בפני בקשה מטעמו של המבקש (הנתבע) לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות מטעמו לדיון ההוכחות שנקבע ליום 4.8.2014, מהטעם כי לא קיבל לידיו באופן אישי את הזימון לדיון וכן כי רוב זמנו הוא נמצא בגרמניה, על כן לא יכול היה להתייצב לדיון. עוד הוסיף בבקשתו כי הייתה בכוונתו להודיע לבית המשפט על מועדים מדויקים לגבי הימצאותו בארץ בהמשך.

המשיב הגיש תגובה והביע התנגדות לביטול פסק הדין, והוגשה תשובה מטעמו של המבקש.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין, וזאת כנגד חיובו של המבקש בהוצאות, ובכפוף להפקדת ההוצאות בקופת בית המשפט.

המבחנים העיקריים לצורך ביטול פסק הדין הינם- האם הוצגו טעמים המצדיקים את העדר ההתייצבות, והאם יש מקום לברר את טענות הצדדים לגופן, כאשר בשלב זה של ההליך המשפטי אין מדקדקים בבדיקת הטענות, או בדרכי הוכחתן, וכן יש ליתן את המשקל המתאים לכך שזכות הפנייה לערכאות שיפוטיות הינה בבחינת זכות יסוד.

המבקש טען בבקשתו כי בתחילת ספטמבר 2014 התקבל בבית הוריו, להפתעתו רבה, פסק הדין שניתן בדיון שנערך בהעדרו, וכן נטען כי המבקש שוהה מזה תקופה בגרמניה, כפי שהודיע בעבר לבית המשפט, והזימון לדיון שנקבע לא הומצא למבקש באופן אישי, ולא הומצא לבית הוריו, וכי המבקש יהיה בארץ בחודש נובמבר, והיה בדעתו להודיע לבית המשפט על מועדי הגעתו לארץ על פי החלטת בית המשפט שהומצאה לו.

בתיק זה נקבעו בעבר שני דיוני הוכחות שאליהם לא התייצבו הצדדים ולפיכך ניתנו פסקי דין למחיקת התביעה שבוטלו לפי בקשת המשיב, מהטעמים שהעלה בבקשותיו.

לעניין זה אציין שנקבע דיון הוכחות ליום 5.3.2014, וזאת בהמשך להודעת המבקש לגבי מועדי שהייתו בארץ, אלא שהצדדים לא התייצבו לדיון וטענו שהזימון הומצא להם באיחור.

בהחלטתי מיום 11.3.2014 הצדדים נדרשו להציג מועדים מוסכמים לדיון בתוך 7 ימים, לאור יציאותיו של המבקש לחו"ל.

על פי הנתונים שבפני החלטה זו נמסרה לאביו של המבקש ביום 31.3.2014, וכן נמסרה למשיב, אלא שהצדדים לא התייחסו אליה.

בהחלטתי מיום 21.3.2014 קבעתי כי- "הנתבע, או מי מטעמו, יודיע לגבי המועד שבו יגיע בפעם הבאה לארץ, וזאת בתוך 20 יום ממועד מתן החלטה זו".

מכיוון שלא הוגשה התייחסות להחלטה זו, ראיתי לנכון לקבוע בהחלטתי מיום 30.4.2014 שדיון ההוכחות יערך בפני ביום 4.8.2014.

על פי הנתונים שבפני ההחלטות מימים 21.3.2014 ו- 30.4.2014 הומצאו ביום 22.5.2014, או בסמוך לכך, לאביו של המבקש.

מכיוון שהמבקש לא התייצב לדיון שנקבע ביום 4.8.2014 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות מטעמו.

מהנתונים שבפי עולה בבירור שההחלטות בעניין מתן הודעה לגבי מועדי הגעתו של המבקש לארץ, וכן הזימון לדיון שנקבע ליום 4.8.2014, הומצאו למבקש לפי המען שצוין על ידו, וההמצאה נעשתה באמצעות אביו של המבקש, על פי ייפוי כוח שנמסר לו על ידי המבקש, כך כעולה מאישור המסירה שנסרק בתיק, ולכן יש להחזיק את המבקש כמי שידע על ההחלטות הנ"ל, וזאת מספר חודשים טרם מועד הדיון, אלא שהמבקש לא מצא לנכון להתייחס להחלטות אלה, לא הודיע על המועדים שבהם ישהה בארץ, ולא ביקש לדחות את מועד הדיון שנקבע.

לאור האמור לעיל אין מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן מחמת חובת הצדק מכיוון שיש להחזיק את המבקש כמי שידע על הדיון שנקבע, והתעלם מהחלטות בית המשפט.

מעבר לכך, ובשים לב לאמור לעיל, קשה לומר שהמבקש התייחס באופן ראוי ובכובד ראש להחלטות בית המשפט.

יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בטענות ההגנה שהעלה המבקש, נראה לי כי יש מקום לערוך בירור ענייני בטענות הצדדים לגופן, ומבלי שיש בכך כדי לחוות דעה לגבי משקלן, או סיכויי קבלתן, וכן יש ליתן בנסיבות העניין משקל מתאים לזכות הפנייה לערכאות שיפוטיות.

יש מקום להתנות את ביטול פסק הדין בחיובו של המבקש בתשלום הוצאותיו של המשיב, שטרח והתייצב לדיון, בעוד שהמבקש התעלם מהחלטות בית המשפט, כפי שפורט לעיל, תוך שהוא מבקש לגרור את המשיב לדיון נוסף, תוך ביטול זמנו, ככל שפסק הדין יבוטל, והוצאות אלה יעמדו על סך של 850 ₪.