בנימין נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

1.התובע הינו נהג מונית במקצועו.

התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת ע"ס 7,800 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה דרכים מיום 04.12.2015 בין המונית שלו לבין רכב אחר שהיה מבוטח אצל הנתבעת.

2.אין מחלוקת בין הצדדים שאחריות לאירוע התאונה מוטלת על נהג הרכב המבוטח אצל אותו נתבעת והראיה לכך שהנתבעת שילמה לתובע פיצוי כפי שיפורט בהמשך.

3.לאחר אירוע התאונה המונית נבדקה ע"י השמאי מר וולף אשר הוציא מתחת ידו חוות דעת ראשונה בה נקבע כי ערך המונית הינו בסך 40,000 ₪ ואילו ערך השרידים הינו בסך של 16,000 ₪ (מוצג ת/1).

4.רוכב השרידים של המונית לא הסכים לשלם לתובע סך של 16,000 ₪ בגין השרידים והוא שילם רק 13,200 ₪.

כתוצאה מכך, עוד באותו יום שבו הוצאה חוות הדעת הראשונה (14.12.2015) השמאי וולף הוציא חוות דעת שנייה (מוצג ת/2) וקבע שערך השרידים של המונית הינו בסך של 13,200 ₪ המהווה 33% מערך הרכב.

5.כנראה, עקב טעות הועבר לנתבעת העתק מחוות הדעת הראשונה שבו צוין ששווי השרידים של המונית הינו בסך של 16,000 ₪.

6.רק ביום 15.08.2016 הנתבעת שילמה לתובע סך של 23,966 ₪ כמפורט בנספח 2 לכתב ההגנה לאחר שחישבה את ערך המונית בסך של 38,800 ₪ לאחר הפחתת 3% בגין תאונה אחרת ולאחר קיזוז סך של 16,000 ₪ בגין השרידים.

7.התובע פנה אל הנתבעת וביקש לשלם לו את ההפרש בין שתי חוות הדעת בסך של 2,800 ₪ והמציא לנתבעת העתק מחוות הדעת השנייה ומכתב מפורט מהשמאי וולף (מוצג ת/3) לפיו נפלה שגגה בחוות הדעת הראשונה וכי הנכון הוא כי שווי השרידים של המונית הינו בסך של 13,200 ₪.

על אף האמור, הנתבעת סירבה לשלם לתובע את סכום ההפרש, סירוב אשר גרם להגשת תביעה זו.

8.התובע תבע בתביעתו את הסכומים הבאים: