ת"ק 7175-08-16 רוזנברגר נ' הדני

בפניי תביעה כספית על סך 25,400 ₪ המבוססת על חוזה שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 6.5.15.

התובע שכר מהנתבע דירה ברח' נחליאלי 3 בעיר חיפה (להלן: הדירה). בין הצדדים נחתמו לאורך השנים חוזים רבים על שכירת הדירה, כך שבפועל התובע שכר את הדירה מהנתבע במשך כ-10 שנים. החוזה האחרון בין הצדדים נחתם כאמור ביום 6.5.15 לתקופה שבין תאריכים 1.3.15 ועד ליום 28.2.16.

בכתב תביעתו, טוען התובע כי במסגרת חוזה השכירות בין השניים, הוסכם כי לתובע תהיה תקופת אופציה, להשכרת הנכס לשנה נוספת מיום 28.2.16 ועד ליום 27.2.17 וזאת, ללא צורך בחתימה על חוזה חדש. לטענת התובע, הנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף האופציה בחוזה, עת הודיע האחרון לתובע כי בכוונתו למכור את הדירה וביקש את עזיבתו של התובע בטרם הסתיימה תקופת האופציה, עליה הסתמך התובע. כמו כן, נטען בכתב התביעה, כי החל מחודש מרץ 2016 התובע העלה את דמי השכירות ב-200 ₪ בניגוד למוסכם בחוזה השכירות. בנוסף, טען התובע כי במהלך ניסיונות הנתבע למכור את הדירה, החלו להגיע מתעניינים רבים שהטרידו את מנוחתו של התובע, ואף קיבלו מפתח לדירה וזאת מבלי שניתנה התראה מוקדמת לתובע, אשר נכח בה עת הגיעו אנשים לראותה.

התובע מסר, כי בסוף חודש מרץ הודיע לו הנתבע כי נחתם הסכם למכירת הדירה והוסכם בין הצדדים כי הנתבע ימשיך להתגורר בדירה במסגרת שכירות עוברת עד לתום תקופת האופציה, אך להפתעתו, כאשר שב מביקור בארה"ב, הוא נדרש ע"י הנתבע לפנות את הדירה עד לא יאוחר מתום חודש אפריל 2016. עקב האילוץ שכפה עליו הנתבע, היה על התובע לחפש במהרה דירה אחרת לדור בה, לדברי התובע, מצבו הנפשי והבריאותי התדרדר בשל הצורך במעבר דירה ובטרטורים הנלווים לכך, עד אשר מצא דירה, שלא מצאה חן בעיני ואשר אינה מתאימה לצרכיו, אך בלית ברירה נאלץ להתגורר בה פן ימצא עצמו ברחוב. זאת ועוד, טוען התובע כי אינו דובר השפה העברית היטב וכי הוחתם על חוזי השכירות עם הנתבע מבלי שהבין את תוכנם. בתביעתו, עותר התובע לקבלת פיצוי על הפרת חוזה, החזרי תשלומים בגין העלאת דמי השכירות, תשלום דמי תיווך עבור מציאת הדירה החדשה, פיצוי בגין עוגמת הנפש והפרשים בגובה שכר הדירה בין דירת הנתבע לבין הדירה החדשה ששכר.

בכתב ההגנה, מאשר הנתבע כי התובע השכיר ממנו את הדירה במשך כעשור. לפי הנטען, דמי השכירות היו נמוכים ביותר – 400 דולר אשר הומרו לשקלים חדשים, כאשר לפני שנתיים הועלה שכר הדירה ל-2000 ₪ שהינו שכר דירה סביר ביחס לדירות אחרות באזור. עוד נטען בכתב ההגנה, כי בתחילת שנת 2016, החליט הנתבע למכור את הדירה על מנת לרכוש דירה לבתו ולאחר בדיקות הודיע לתובע כי החוזה לא יוארך לשנת שכירות נוספת, אך הבהיר לתובע כי יעשה מאמץ לשכנע את רוכשי הדירה להמשיך את השכירות עם התובע, ולפיכך תקופת השכירות בחוזה החדש נקצבה לחודשיים בלבד. לטענת התובע, על פי סעיפים 2א סיפא ו2ו לחוזה השכירות האחרון שנחתם בין הצדדים, המשכיר רשאי לסיים את החוזה לפני תום תקופת השכירות ובלבד שהודיע על כך לשוכר 60 ימים טרם המועד המבוקש לפינוי. עוד נטען, כי התובע מיוזמתו הביע נכונות לפנות את הדירה ביום 30.4.16 ובעקבות כך התחייב הנתבע למסור החזקה בדירה לקונה עד ליום 30.5.16 ולו היה עומד על כך הנתבע היה מאפשר את המשך שכירת הדירה עד אמצע חודש יוני. עוד נטען, כי מאז שנמסר לתובע על רצונו של הנתבע למכור את הדירה, הפך התובע עוין כלפי הנתבע וניסה לשבש את התרשמות הקונים על ידי השמצת איכות הדירה בטענות שונות וכל זאת כדי שהמכירה לא תצא לפועל והתובע יוכל להמשיך לגור בה. אשר לטענות על חתימת החוזה ללא שהתובע מבין ודובר השפה, טוען הנתבע כי החוזה תורגם לשפתו של הנתבע.

ביום 25.1.17 התקיים דיון בפניי, במהלכו חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע הוסיף כי במהלך השנים היו לו בעיות שונות בדירה, כך למשל שלא היו לו מים חמים במשך 9 שנים וכי הנתבע הערים עליו קשיים לאורך השנים. עוד מסר, כי הנתבע אמר לו שבחודש מאי הוא צריך לעזוב הואיל והוא מכר את הדירה.

הנתבע מסר כי הודיע לתובע כבר בחודש ינואר כי בכוונתו למכור את הדירה ולקראת סיום החוזה הקודם, הודיע לו כי הוא מאריך לו את החוזה לעוד חודשיים (ראה נספח ב לכתב ההגנה). לגבי טענותיו של התובע לבעיות בדירה, הכחיש הנתבע את הטענות ומסר כי תיקן בעצמו ליקויים שהיו בדירה, רכש מזגנים ותריסים חדשים וכן צבע את הדירה, כל דבר שהיה לא תקין היה מתקן בעצמו, כך העיד. עוד מסר כי ניסה לסייע לתובע בכל דרך אפשרית, לקח אותו לראות דירות ויצר קשר עם מתווכים על מנת למצוא לו פתרון.

אשר לחוזה שצורף לכתב ההגנה, למשך חודשיים, טענה ב"כ התובע במהלך הדיון כי הנתבע החתים את התובע על החוזה בעודו ריק, הסביר לו כי הוא מאריך לו את החוזה בשנה נוספת, כאשר בפועל בשלב מאוחר יותר מילא בעצמו את החלקים הריקים. לדבריה, העובדה שהנתבע לא נתן לתובע העתק וכי מילא את החסר באופן רשלני מוכיחה את טענתה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את כתב התביעה, כתב ההגנה, הנספחים שצורפו לכתבי הטענות וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפניי, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

התובע השכיר את הדירה מהנתבע במשך כ-10 שנים, בהן לא נשמעה ולו תלונה אחת מצד התובע כלפי הנתבע, ומכאן ניתן להניח כי עד מועד סיום ההתקשרות בין הצדדים, היה התובע מרוצה ושמח מדירתו ומתנאי הסכמי השכירות והיחסים בין השניים היו תקינים וטובים.

טענתו של התובע כי במשך שנים רבות חתם על אותו חוזה שכירות עם הנתבע, וזאת מבלי שהוא יודע על מה הוא חותם ומהם תנאי החוזה היא בעייתית, ואסביר. מלבד העובדה כי על פי גרסת הנתבע, אותה אני מקבל, החוזה תורגם לתובע והוא הבין את תוכנו. חתימת התובע על חוזי השכירות לא נכפתה עליו, ובאחריותו, בטרם חתימה על מסמך כלשהו, לברר מהו תוכנו ומהם התנאים לאותו חוזה. אף אם לא עשה כן במהלך חוזה השכירות הראשוני שנחתם בין הצדדים לפני עשור, ייתכן מדוחק ומהצורך במציאת דירה בהקדם האפשרי מאז שהגיע ארצה, יכל אף בשלבים מאוחרים יותר לפנות לתרגום החוזה ולקבלת סיוע בהבנתו, והעובדה כי במשך 10 שנים, לא עשה כן, ובחר לחתום, שנה אחר שנה, על חוזה שכירות שאינו מובן לו, לטענתו, תמוהה בעיני בית המשפט. מה גם, שמבחינת אופי החוזה, ניתן להיווכח כי יש קיימים בו סעיפים המגנים על זכויותיו של התובע כדייר ואין מדובר בחוזה המוטה באופן קיצוני ובוטה לטובת הנתבע, עובדה אשר מחזקת את גרסת הנתבע בעניין זה. מכל מקום, התובע אינו מכחיש כי חתם על החוזה האמור והוא אף מסתמך עליו בתביעה זו.

התובע צירף לתביעתו את החוזה הקודם שנערך בין הצדדים, הנוגע לשכירת הדירה בין התאריכים 1.3.15 ועד ליום 28.2.16. התובע מבסס את טענת הפרת החוזה על ידי הנתבע על כך שבחוזה האחרון הוסכם כי תהיה לתובע תקופת אופציה וזאת לאור שורה הכתובה בכתב ידו של הנתבע בעמוד החמישי לחוזה, ללא פירוט נוסף ובה נכתב – "אופציה לשנה נוספת", הא ותו לא.

ראשית, אפנה לנוסח הסעיף – הסעיף נעדר פירוט לעניין מהם תנאי הפעלת תקופת האופציה; כך למשל, מהי תקופת ההודעה מראש שעל השוכר להודיע למשכיר כי בכוונתו לממש את תקופת האופציה; עדכון, אם בכלל, בדמי השכירות ובאיזה שיעור; סייגים להפעלת האופציה (חזרה של המשכיר לגור בנכס עם משפחתו, מכירת הנכס וכיו"ב) ועוד. רישום שורה בכתב יד, בסוף החוזה, באופן תלוש ובטרם הופעת החתימות מערים קושי על מימושו של הסעיף. יחד עם זאת, בחינת החוזה מעלה, כי בסעיף אחר בחוזה, סעיף 2א, הנוגע לתקופת השכירות, מופיע הניסוח הבא: "החוזה ממשיך לאחר מכן עד שאחד מהצדדים מעוניין לסיימו בהודעה של חודשיים מראש". לאור סעיף זה, אצא מנקודת הנחה כי אכן היה באפשרות התובע להמשיך בחוזה השכירות עד אשר תגיע הודעה על סיומו או עד אשר ייחתם על ידי הצדדים חוזה חדש. ואכן, מעיון בנספחי כתב ההגנה, עולה, כי בין הצדדים נחתם מאז חוזה חדש ומעודכן (נספח ב לכתב ההגנה), שהינו לתקופה של חודשיים נוספים, היינו בין 1.3.16 ועד ליום 30.4.16. יצוין כי חוזה זה לא צורף על ידי התובע לכתב התביעה. גם בחוזה זה מופיע אותו נוסח המופיע בחוזה הקודם, אלא שהחוזה בא על סיומו כאשר הודיע הנתבע לתובע כבר בחודש ינואר, כי בכוונתו למכור את הדירה ולכן החתימה היא לחודשיים נוספים בלבד. ראיה לכך מופיעה בנספחים המופיעים בכתב התביעה – מכתב שנכתב מאת באת כוחו של התובע לנתבעים, שם בסעיף 4 נכתב כי "מאז חודש ינואר 2016 פניתם אל מרשי במספר רב של הזדמנויות ודרשת ממנו לפנות את הדירה".

מכאן, שבהתאם לחוזה השכירות האחרון שנחתם בין הצדדים, תקופת השכירות הסתיימה ביום 30.4.16 לכל המאוחר, וניתן לראות גם בחתימה על חוזה השכירות החדש, בו לא מופיע סעיף אופציה, את הסכמתו של התובע, לוותר על תקופה זו ולהמשיך לגור בדירה לחודשיים נוספים, עד תום חודש אפריל 2016. משהסכימו הצדדים על הסדר מסוים, המגובה בחוזה החתום על שני הצדדים, אין באפשרות בית המשפט להתערב בהסכמות אלה כאשר אחד מהצדדים חוזר בו מהסכמתו. גם אם נפנה לנוסח החוזה, בו נרשם כאמור כי החוזה ממשיך עד לסיומו על ידי הודעה מוקדמת של אחד מהצדדים, הרי שעל פי הודאת התובע, ונספחי כתב התביעה, הוא אכן ידע על כוונת הנתבע למכור את הדירה כבר בחודש ינואר, ולכל המאוחר בחודש מרץ, כך שניתנה לו הודעה מוקדמת לכך כנדרש על פי החוזה ומכאן שלא מצאתי כי הנתבע הפר את חוזה השכירות כלפי התובע.

אשר לטענות בדבר בעיות בדירה במהלך השנים, התובע לא הביא ראיות על כך ובכל מקרה לא ברור לבית המשפט מדוע התובע נשאר בדירה שנים רבות ואף נלחם להישאר ולגור בדירה, אם חש שאינו מרוצה מתנאי המגורים בה. לפיכך, ובהעדר תשתית ראייתית אני דוחה אף את טענות אלה.

אשר לטענה בדבר העלאת שכר הדירה, הואיל ובין הצדדים נחתם חוזה חדש, ובחוזה הקודם, בו כאמור מצוי סעיף האופציה, הכולל רק שורה אחת בכתב יד וללא פירוט, לא מצאתי כי לנתבע הייתה הגבלה בהעלאת שכר הדירה לשנה נוספת וממילא בחתימתו של התובע על ההסכם החדש הסכים לשינוי האמור, מה גם, שמדובר בהעלאה שאינה גבוהה, באופן יחסי, ולתקופת חוזה קצרה של חודשיים.