ת"ק 7163-02-16 דהרי נ' לדרמן ואח'

רקע התובע הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בסך 33,000 ₪ בגין שלושה פרסומים שפרסם הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"):

• הפרסום הראשון, נעשה במכתב למבקר העירייה וליועץ המשפטי שלה שנשלח בפקס ביום 28.6.11 או בסמוך לכך (להלן: "הפרסום הראשון").

• הפרסום השני, נוגע לכתבה של הנתבע באתר המרשתת news1 ביום 15.8.11 (להלן: "הפרסום השני").

• הפרסום השלישי, נוגע לראיון ברדיו דרום אשדוד מיום 26.1.16 (להלן: "הפרסום השלישי").

תחילה הוגשה התביעה כנגד 5 נתבעים: הנתבע 1 הוא שמי לפי הטענה ביצע את שלושת הפרסומים, שנטען כי יש בהם משום לשון הרע. הנתבעת 2, חברה בבעלות נתבע 1, שממנה נשלח הפקס נשוא הפרסום הראשון. הנתבעת 3 עירית שדרות, בשטחה היו משרדי הנתבעת 2. הנתבעת 4 מדינת ישראל – משרד הכלכלה והתכנון, אשר נתנה מענקים לנתבעים 1,2. הנתבעת 5 חב' אינטל, בה עובד הנתבע 1.

בהחלטות קודמות הוריתי על מחיקת הנתבעות 3, 4, 5 ולכן לא ארחיב בנקודה זו, שכן ההחלטות מדברות בעד עצמן. יצוין כי לגבי שתיים מן ההחלטות, תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור רת"ק (מח' ב"ש) 17220-05-16.

ביום 5.7.16 נשמעה התובענה. הן התובע והן הנתבע נחקרו באריכות ומסרו את גרסתם ואת טענותיהם.

טענות הצדדים התובע טען, כי מדובר בביקורת בלתי ראויה על פעולות שמבצע ראש עיר במסגרת תפקידו ותוך מילוי חובותיו, באמצעות פרסומים בוטים, שנועדו לרפות את ידיו בפעילותו הציבורית. התובע טען, כי הנתבע איננו פועל כאיש תם לב, אלא מכוח מניעים פוליטיים, זאת על רקע הפסקת עבודתו של אביו בשנת 2009, על רקע טענות קשות בנוגע להתנהלות האב, מר ליאון לדרמן. הנתבע טען, כי מדובר בביקורת לגיטימית כנגד התנהגותו הכוחנית של התובע, ללא כל קשר להפסקת עבודתו של אבי הנתבע, ומכוח אחריותו הציבורית של הנתבע.

הפרסום הראשון

מדובר כאמור לעיל, במכתב שנשלח בפקס ליועץ המשפטי ולמבקר העירייה ביוני 2011. נוסח המכתב הוא נוסח פיוטי במקצת: "דבר נפל בקריית גת וטרם יידעוהו תושביה. כי בימים ההם, כך עוד יתברר, נפלו כל המחסומים, כשלו כל הבלמים, אלו לא עמדו בפרץ בפני השור המתפרע ונוגח. והם, יועצי החצר וליצניו, עומדים מנגד, בעודו הורס כל קרקע פורייה. לאחד הוא זורק מאות ולאחר חלקות רעננות. אז תתבהר התמונה, כי המשמר כשל וקרס בחמורים וכבקלים. או אז, יקראו האחרים לסדר, כי כך, לאור יום, למול אוזלת ידם, הפכה הקופה לזונה. כי כסדום היינו ואין דון חביליו בקרבנו? וטוב שיש עוד במדינה חומה בצורה וגם אומץ בסביבה. הנה כי כן, יש עוד תקווה שבשנה הבאה נזכה לעדנה".