וגנר נ' מרעום דולפין בע"מ ואח'

בפני תביעה ע"ס 16,716 ₪ שעניינה נזק שנגרם לרכבה של התובעת ע"י רכב הנתבע.

התובעת טענה כי בשעה שפנתה שמאלה בצומת הרחובות עקיבא- ויצמן ברעננה , כשהיא נוסעת בנתיב השני מימין המאפשר נסיעה ישר ושמאלה, פגע בה רכב הנתבע שנסע במסלול השלישי מימין המאפשר נסיעה שמאלה בלבד, בעוד הנתבע ביקש להמשיך נסיעתו בכיוון ישר.

הנתבע טען כי הוא שנסע בנתיב השני מימין וכי רכב התובעת היה במסלול הראשון מימין המאפשר נסיעה ישר בלבד, וכשניסה להמשיך בנסיעתו ישר הגיח רכב התובעת תוך שהוא מנסה להשתלב שמאלה ואז אירע המפגש בין הרכבים.

בדיון העידו הצדדים על גרסותיהם לאירוע התאונה. שני הצדדים העידו לפני ונותרו איתנים בגרסאותיהם, אך לא הביאו ראיה של ממש או עדות של אדם נוסף, שיש בה כדי לתמוך את אחת הגרסאות. לעניין זה יש להעיר כי התובעת העידה כי מיד לאחר האירוע יצא התובע וגם אחד מחבריו שנזף בה על כך שלא נהגה בנתיב המתאים לכיוון נסיעתה (עמ' 1 שורה 26) ואילו הנתבע העיד כי לא היה עימו איש ברכב וכי מי שהעיר לתובעת היה נהג עובר אורח שאינו קשור למקרה (עמ' 3 שורה 19)

התובעת העידה כי היא נוהגת להגיע לצומת זו מס' פעמים בשבוע במשך 20 השנים האחרונות ואילו הנתבע העיד כי מגיע לצומת זו פעם בשבוע בשנתיים האחרונות.

דיון ומסקנות-

כלל נקוט במשפט האזרחי, כי "המוציא מחברו – עליו הראיה", כלומר: על התובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיה ממשית, כדי שיוכל לקבל סעד בבית המשפט.

בענייננו, כאשר הובאו לפני גרסאות סותרות, המכחישות זו את זו, בלא שהובאה כל ראיה חיצונית נוספת שיש בה כדי לתמוך ולחזק את גרסת התובעת, ומבלי שהתובעת הצליח לטעת ספק בגרסת הנתבע, המשמעות היא שהתובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח את תביעתה.

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות והאם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.