ת"ק 7107-01-16 ונונו נ' צ.ב.ר. סוכנות לביטוח (1994) בע"מ

בתביעה זו מבקש מר יהודה ונונו (להלן: "התובע") כי הנתבעת תפצה אותו בגין נזקים שנגרמו לו ולמשפחתו עקב אירוע בו נפגע בנו של התובע, במהלך משחק בבריכת מלון רימונים נפטון אילת, אשר נוהל על ידי עובדי המלון.

תחילה יש לומר, כי את התביעה היה מקום להגיש נגד החברה המנהלת את המלון או החברה שהיא בעלת המלון, אשר על פי הנטען בכתב ההגנה הינה חברת מלונות הכשרת היישוב בע"מ (ח.פ. 520029034) (להלן: "המלון") יחד עם זאת, הנתבעת כמבטחת הודיעה בכתב ההגנה כי היא נכנסת בנעלי המלון בכל הקשור בתביעה זו, ועל כן אין לזקוף עניין זה לחובת התובע בפרט כשאיננו מיוצג.

מעיון בכתבי הטענות, ולאחר ששמעתי את עדותו של התובע, עולה כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים ביחס להתרחשות האירוע עצמו ולפגיעה בבנו של התובע. אמנם קיימת סתירה מסויימת בין דברים שמסר התובע בפנייתו לנתבעת, לעומת דברים שכתב בכתב התביעה, שכן במקום אחד כתב כי האירוע התרחש עקב התנגשות ראשים של ילדים במהלך המשחק (ר' בכתב התביעה) ובמקום אחר טען התובע כי הפגיעה התרחשה עקב פגיעה של כף שנזרקה ופגעה במצחו של בנו (ר' בפנייתו לנתבעת בבקשה לפיצוי). אין בעיני חשיבות לסתירה זו, שכן אין חולק כי הבן נפגע במהלך המשחק, אשר נוהל כאמור על ידי עובדי המלון.

היות והמשחק נוהל על ידי עובדי המלון, הרי שאני רואה במלון כאחראי לבטיחות המשתתפים במשחק אך יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון גם אחריות מסויימת של ההורים, ובעניין זה יש לומר כי התובע העיד כי היה נוכח בבריכה במהלך המשחק, אלא שלטענתו לא הבין את מהות המשחק ועל כן לא הורה לבנו לחדול מן המשחק.

אציין בהקשר זה, כי התובע סתר את עצמו בעניין זה, שכן תחילה טען כי הילד "נלקח" למשחק על-ידי עובדי המלון, ורק בתשובה לשאלות בחקירה נגדית התברר כי היה נוכח בבריכה בזמן שהמשחק התנהל. לעובדה זו, כמו גם לנטייתו של התובע להגזים בתיאור ההתרחשויות השלכה על מהימנותו.

משקבעתי, כי למלון וכנגזר מכך לנתבעת אחריות לפגיעה בבנו של התובע, אזי נובעת מכך גם החובה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לתובע ולמשפחתו (בניכוי חלקם של ההורים באחריות למקרה).

אשר לשאלת הנזק שנגרם לתובע ולמשפחתו, יש לומר כי להשקפתי עדותו של התובע נטתה להגזמה בכל הקשור לתיאור האירועים שהתרחשו לאחר הפגיעה הנטענת. כך לשם ההמחשה התובע תיאר בעדותו ביחס לבנו, כי "היה לו כמו כדור במצח" (עמ' 3 לפרוטוקול), אלא שעיון בתעודת חדר המיון מגלה כי הרופא רשם "נפיחות קלה במצח"; התובע בעדותו העיד כי הבן הקיא מספר פעמים טרם הגיעו לחדר המיון, ואילו על פי הרישום בחדר המיון נרשם כי היתה הקאה בודדת; התובע העיד כי נאמר לו בחדר המיון כי על הבן להימנע מכל פעילות עד לסיום החופשה, אלא שלעניין זה אין כל ביטוי בתעודה הרפואית שנרשמה בחדר המיון.

להגזמות אלה בתיאור ההתרחשויות שלאחר האירוע כמו גם לסתירה בעדותו של התובע ביחס להשתתפותו של הבן במחשק, יש השלכה על האמון שאני נכון לתת בעדותו של התובע ולפיה, הבן שהה החל מאותו רגע ועד לתום החופשה בחדר בית המלון.

אני נכון לקבל כי הפגיעה בבן פגמה בחופשת המשפחה, אך לא אוכל לקבל את דברי התובע כי החופשה נהרסה כליל, שכן כאמור לעיל התובע נטה להפריז בתיאור ההתרחשויות שלאחר הפגיעה. עובדה היא כי התובע ומשפחתו המשיכו את חופשתם חרף טענת התובע ביחס למצבו הרפואי של הבן, לאחר השחרור מחדר המיון, ולפיו הבן המשיך לסבול מסחרחורות.