ארביב ואח' נ' אופן סקיי

לפני תביעה כספית שהוגשה בהליך של תביעות קטנות בעקבות החמצת טיסה של חברת "אירופלוט" (להלן "הנתבעת").

התובעים הינם בני זוג שומרי מסורת אשר רכשו כרטיסי טיסה מן הנתבעת. בני הזוג הגיעו לשדה התעופה שבהוואנה מספר שעות לפני הטיסה, כנהוג בטיסות בינלאומיות.

בדלפק הצ'ק-אין של הנתבעת קיבלו התובעים כרטיסי עליה למטוס עליהם נכתב ברובריקת שער העלייה למטוס "15:05". הם ביררו היכן שער זה ולשם הגיעו. המדובר בשער שהיה רחוק מטווח הכריזה של הטיסה עליה ביקשו לעלות. התובעים מציינים כי צוות שדה התעופה לא הבין היטב את השפה האנגלית ולמי שפנו נענו שעליהם להמתין במקום ששהו. עם חלוף הזמן הופתעו התובעים לגלות כי שער העלייה למטוס הוא שער 10. משכך רצו לעבר שער זה, אך הופתעו לגלות כי נציגי הנתבעת מסרבים לאפשר להם לעלות למטוס.

התובעים פנו לצוות מטעמה של הנתבעת לטיפול במקרה, אך קיבלו תגובות מזלזלות וללא ניסיון לפתור את התקלה. באין ברירה, רכשו התובעים כרטיסי טיסה בחברת "אייר-פראנס" לצורך החזרה לארץ בטרם כניסת השבת. את הכרטיסים רכשו כך שכ- 1600 אירו שילמו במזומן שנותר להם ואת השאר שילמו באשראי. עוד טוענים התובעים כי בחברה הנתבעת הזמינו ארוחה כשרה, מה שלא היה ביכולתם להזמין בחברת אייר-פראנס עקב הרכישה הבלתי צפויה של הכרטיסים ברגע האחרון. התובעים מבקשים פיצוי בגין הכרטיסים החלופיים שהיה עליהם לרכוש ובגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב התנהלותה של הנתבעת והסבל שנגרם להם עקב אי-יכולתם לקבל ארוחה כשרה בטיסה.

נציגת הנתבעת טענה שאחריות התובעים היא להגיע בזמן לטיסה. מה שנכתב על הכרטיס הוא זמן ההמראה של המטוס ולא מספר השער. חברת התעופה אינה אחראית לצ'ק אין שנעשה בקובה ולצורת ההנפקה של הכרטיסים. בטיסה היו מאות נוסעים ורק קומץ ישראלים התבלבלו ולא הגיעו לשער הנכון דבר שמוכיח כי הנוסע הסביר היה מוצא את השער ללא כל בעיה. בנוסף, יש מודעות ופרסום בשדה התעופה בהם נכתב מספר השער ממנו יוצאת הטיסה, ואף קיים שרטוט של מבנה שדה התעופה. מערכת השעות בנויה כך שיש די זמן למצוא את הטיסה.

התובעים הכחישו את טענות הנתבעת לעניין השלטים והתמצאות בשדה התעופה והוסיפו שמי שעלה לטיסה הם המקומיים המבינים את שפת המקום, אך הישראלים לא הבינו היכן השער.

מששקלתי את טענות הצדדים סבורני שיש לקבל את התביעה. התובעים - שעדותם היתה קוהרנטית ואמינה בעיני - טסו להוואנה כשבידם כרטיסי טיסה אותם רכשו מבעוד מועד והכוללים אוכל כשר. המספר המודפס על הכרטיסים שנמסרו לתובעים מלמד כי השער הוא שער 15 ולשער זה הנחו אותם להגיע בשדה התעופה.

חברת התעופה אחראית על הכרטיסים אשר היא מנפקת ועל הכתוב עליהם.

פסקי הדין שנציגת הנתבעת הפנתה אותי אליהן אינם יכולים לסייע שלנתבעת בהגנתה, ואולי אף להיפך. בת"ק 53305-01-15 איסקוב ואח' נ' Aeroflot Russian Airlines (21.06.15) מדובר אמנם באיחור לטיסה אך הדבר נבע עקב רשלנותם של התובעים בכך שלא עמדו קרוב לשער אלא הלכו לשבת רחוק וכך לא שמעו את הכרוז ולכן לא פוצו התובעים באותו מקרה על האיחור לטיסה. בת"ק 39184-05-13 בירק נ' רשת מלונות דן ואח' (04.09.14) תיק בו אוחדו שתי תביעות זהות בשל אותו מקרה אך בעלות סכום שונה, מדובר אמנם שוב באיחור לטיסה אך במקרה זה הסיבה לאיחור היתה שהייה בטרקלין של נתבעת 1 . בפסק הדין נכתב כי התברר מהעדויות כי לא היתה חובה מצד הנתבעת 2 להודיע לנוסעים השוהים בטרקלין על זמן העליה במטוס וכי הזמן שהיה רשום בכרטיס שהיה בידי הנוסעים היה נכון והנתבעת 2 עשתה כל שיכלה על מנת למצוא פתרונות חליפיים ללא תשלום נוסף. ואילו במקרה שלנו הנתבעת היא זו שרשמה מס' שער לא נכון בכרטיס ובכך הטעתה את הנוסעים , הנוסעים פעלו כפי שהתבקשו ואילו הנתבעת לא עשתה מאום על מנת לפתור את הבעיה ולמזער את נזקם של התובעים.

משכך ולאור האמור לעיל החלטתי לקבל את התביעה.

יחד עם זאת סכום התביעה נראה לי מופרז. אשר על כן אני מקבל את התביעה בחלקה.

לנוכח עלות כרטיסי הטיסה החלופיים אשר רכשו התובעים, העדר אוכל כשר והטרטורים שעברו ועוגמת הנפש שהיתה מנת חלקם, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 12,000 ₪.

בנוסף תשלם הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פס"ד זה בדואר רשום לצדדים.