לנדוי ואח' נ' דייני ואח'

1.לפניי תביעה עיקרית על סך של 10,484.90 ₪ ותביעה שכנגד על סך של 10,000 ₪ , שעניינן פסיקת פיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 29/11/16 בשעה 19:45 לערך, ברח' הרמה בגני תקווה.

2.לצדדים גרסאות שונות אשר לנסיבות התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות לקרות התאונה ולנזקיה לפתחו של משנהו.

3.התקיים לפניי דיון בו העידו התובע והנתבע בלבד. בעלי הדין יכונו בפסק הדין בהתאם לתיאורם בתביעה העיקרית. (ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון הן שלי, א. ד).

4.אף שעסקינן בתביעות קטנות בהן בית המשפט מגמיש את דרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין שומה על התובע להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי:

" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

5.במקרה דנן, מדובר במקרה של גרסה מול גרסה לא הובא עד נטרלי ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

6.לאחר שעיינתי בכלל הראיות שהוצגו לפני, לרבות כתבי הטענות תמונות כלי הרכב וחוו"ד שמאי שצורפו לכתבי הטענות והתרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, יש לקבל את גרסתו של התובע לתאונה שמהימנה ועדיפה בעיני על פני גרסת הנתבע ואלו נימוקיי:

הימנעות הנתבע מהבאת ראייה/עדות

7.בדיון העידו הנהגים התובע והנתבע בלבד. מהודעת הנתבע למבטחת רכבו עולה כי בעת התאונה היו ברכבו נוסעים 2 בניו בני 10 ו-23 . הנתבע לא טרח להביא למתן עדות את בנו הבגיר שהיה בן 23 כדי לאמת את גרסתו לתאונה. (ראה גם הערת התובע ש' 7 ע' 2 לפרוטו')

ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).