צדוק בן -עמי נ' באבאני ואח'

לפניי תביעת נזקי רכוש, שנגרמו לרבב התובעת בתאונת דרכים, בה היה מעורב גם הנתבע מס' 1.

הצדדים הגיעו לצומת דשנים שבקריות, התובעת מדרך חיפה במטרה לנסוע שמאלה למרכז קרית אתא, רח' זבולון, והנתבע מרח' התעשיה, גם הוא במטרה לנסוע שמאלה. לכתב התביעה צורפה סקיצה ברורה (ת/2), ועל מנת להמחיש את מיקומי כלי הרכב יובהר כי הנתבע הגיע למעגל התנועה בכניסה שלאחר כניסת התובעת, בניגוד לכיוון השעון. בסרטון, שהוגש לאחר הדיון נראה גם רכבו של הנתבע, כשהוא נכנס למעגל התנועה, בעת שהתובעת כבר היתה בתוכו. בהגיעם למעגל התנועה, ובו שני מסלולי נסיעה, הנתבע נסע מעת כניסתו למעגל התנועה במסלול הימני, והתובעת במסלול השמאלי.

בכל אחת מהכניסות למעגל התנועה, בשני צידי הכביש הוצבו תמרורי מודיעין והדרכה מס' 613 בהודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), תשע"א-2010, ובהם הוגדרו כיווני התנועה המותרים. במסלול נסיעת התובעת, הותרה הנסיעה שמאלה בלבד מהמסלול השמאלי, ובמסלול נסיעת הנתבע רק ימינה וישר. התאונה ארעה בסמוך ליציאה לרח' זבולון, בקרית אתא, כאשר הנתבע המשיך בנסיעה במסלול הימני, שמאלה, למרות שהיה רשאי לנסוע רק ישר, לאותו כיוון, אליו יצאה התובעת. כך ארע שהנתבע חסם את דרכה של התובעת, ונסע בניגוד לתמרור, שהוצב בכיוון נסיעתו.

תמונות התמרורים בכיוון נסיעת התובעת צורפו לכתב התביעה ולחוות דעת המומחה, שהוגשה בדיון (ת/1). תמונות התמרורים שבכיוון נסיעת הנתבע הוצגו בדיון בטלפון הנייד של התובעת, לא אושרו ע"י הנתבע בדיון , אך התמונות מדברות בעד עצמן.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות, אני קובעת כי רוב האחריות לקרות התאונה רובץ על כתפי הנתבע, שנסע בניגוד לתמרור הדרכה, שהוצב בדרכו. הנתבעים גם מודים בכך בכתב ההגנה, גם אם בחצי פה. אני מניחה כי הדבר נבע מחוסר היכרותו את המקום, בהיותו תושב יהוד.

היכרותה של התובעת, תושבת המקום, עם כיווני הנסיעה במקום, היא שעמדה בעוכריה, עת נסעה ללא התחשבות במתרחש מסביבה, ונטלה את זכות קדימה, למרות שהיה עליה להבחין כי הנתבע אינו נוסע לכיוון, המותר לו בתמרור.

הפגיעה ברכב התובעת הינה בחלק הימני קדמי ואילו ברכב הנתבע בדופן האחורית שמאלית ובדלת זו. לאחר שראיתי את הסרטון איני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבע נסע במהירות חריגה, וספק אם ניתן היה לנסוע מהר במקום.

ניתן לראות כי רכב הנתבע כמעט וחלף על פני רכב התובעת, ואף הצליח המשיך בנסיעה, לאחר קבלת המכה בחלקו האחורי.

אני קובעת כי התובעת הפרה את חובת הזהירות הכללית (תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961) ונסעה לכיוון, אליו ביקשה להגיע, ללא התחשבות ברכב הנתבע. על הנוהג בדרך לנסוע במהירות שתאפשר לו עצירה גם במקרה של הימצאות רכב במקום בלתי צפוי. התובעת העידה כי ראתה את הנתבע מאיץ וניסתה להימנע מהפגיעה ולבלום, אך הדבר לא נראה בסרטון, שם נראה כי התובעת נסעה בנסיעה רציפה.