יגר ואח' נ' נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ

לפני תביעה כספית על סך 5,000 ₪ לפיצוי התובעים בגין הפרת חובה של אוטובוס הנתבעת לעצור בתחנה.

לטענת התובעים, הם המתינו לאוטובוס הנתבעת בתחנת איקאה בנתניה לכיוון בני ברק אשר עתיד היה לצאת מתחנת המוצא בשעה 16:15 ולהגיע לתחנת האיסוף, בהתאם ללוח הזמנים המפורסם לציבור, בערך בשעה 16:18. המדובר בקו מאסף הפועל פעמיים ביום בלבד וממילא המדובר באוטובוס אחרון לאותו יום. לטענת התובע, בשעה 16:35 לאחר איחור של רבע שעה התקשרו התובעים למוקד הנתבעת אז נמסר להם כי בדקות אלה יוצא האוטובוס מתחנת המוצא ועתיד להגיע בקרוב לתחנת התובעים, אלא שבשעה 17:20 האוטובוס עדיין לא הגיע לתחנה אז התברר להם מהמוקד כי האוטובוס עזב את העיר מבלי לעבור בתחנה וממילא הוצבו התובעים יחד עם אחרים שהמתינו בתחנה בפני עובדה מוגמרת ולפיה עליהם למצוא פתרון חלופי. לטענת התובעים, נוכח העדר אמצעים כלכליים באותו הרגע נאלצו התובעים ללכת רגלית במשך 20 דקות לתחנה חלופית בדרך סואנת ומסכנת חיים על מנת לשוב לביתם בעיכוב של מספר שעות.

הנתבעת מצידה, אישרה כי האוטובוס מעולם לא עצר בתחנה ואף נאותה לפצות את התובע אלא שלטענתה התובעים לא פעלו להקטנת נזקיהם וממילא הפיצוי אותו דורשים הוא מופרז ומוגזם. ראוי היה כי הפיצוי לא יעלה על עלות מונית "ספיישל" מתחנת המוצא ליעד, שכן הוא הנזק האמתי שנגרם לתובעים. עוד טענה הנתבעת, כי התובע השתמש בשירותי ארגון "זכותך" על מנת להגיש את תביעתו תוך שאותו ארגון משדל את התובעים הפוטנציאליים (בעיקר מן המגזר החרדי) להגיש תביעות מנופחות "וגוזר על כך קופון שמן" וזאת תוך כדי פגיעה בייחוד מקצוע עריכת הדין ועקיפת האיסור המייחד את בית המשפט לתביעות קטנות הפותח דלתו לאזרח הקטן ולא לחברות או ארגונים התובעות סדרתית והמתעשרות על גב אותו אזרח.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

שעה שלא הייתה מחלוקת כי אוטובוס הנתבעת לא עבר בתחנה וממילא לא עצר בה, הרי שהדיון למעשה התמקד בשאלת הנזק ולא בשאלת החבות.

הנתבעת מפעילה קווי אוטובוסים מכוח רישיון הניתן לה על ידי מדינת ישראל כאשר חובותיה כמפעילה קווי אוטובוס מפורטים בתקנות התעבורה התשכ"א- 1961 ולעניינו רלוונטית תקנה 399 הקובעת כדלקמן:

"(א). בעל רישיון קו יפעיל את השירות שעליו ניתן לו הרישיון באורך תקין, סביר ורצוף, בצורה המבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהתחשב בצורכי הציבור."

לא אחת קבעו בתי המשפט כי אי אספקת שירות בהתאם ללוח הזמנים בו מחויב בעל הרישיון מהווה הפרה של חובה חקוקה ומקימה זכאות לפיצוי בגין הנזק שגרם (ת"ק (י-ם) 2689/07 כרמלי נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פורסם במאגרים) (18.12.2007); ת"ק (י-ם) 4956/07 קופולוביץ נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פורסם במאגרים) (13.07.2008)). לעניין סכום הפיצוי שיפסק נקבע כי יש לשקול את מכלול נסיבות העניין, מספר ההפרות ככל שהיו, את הנזק הממשי שנגרם לתובעים, ואת הרצון לתמרץ הגשת תביעות ראויות ויעילות. כאשר מדובר בהפרות בודדות והתביעה נמצאת מוצדקת ניתן יהיה להגיע לתוצאה דומה באמצעות פסיקת פיצוי ריאלי שאינו גבוה לצד הוצאות משפט בסכום משמעותי המתמרץ הגשת תביעה בבחינת "גמול מיוחד" לתובע ששירת את האינטרס הציבורי (דברי בית המשפט העליון (כבוד השופטת ד' ברק ארז) ברע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ (פורסם במאגרים) פסקאות 36, 38 (3.6.2015)).

בענייננו המדובר בהפרה בודדה. יחד עם זאת, במסגרת השיקולים בקביעת סכום הפיצוי אני מוצאת לתת משקל מוגבר לכך כי מדובר היה בקו מאסף אשר העדר עצירה שלו בתחנה הציבה את התובעים כמו גם נוסעים אחרים בפני עובדה מוגמרת כי לא יוכלו להמתין לאוטובוס הבא שיחלוף וממילא עליהם לפנות לחלופות אחרות באשר תהיינה על מנת להגיע ליעדם. עובדה זו היא לחומרה ונזקפת לרעת הנתבעת.

אני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובעים יכלו לקטין את נזקיהם לו היו לוקחים מונית "ספיישל" ליעדם וודאי כאשר מדובר בשני תובעים אשר היו חולקים את אותה מונית. יחד עם זאת, לו היה נפסק לתובעים פיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם להם (ממוני ולא ממוני גם יחד) הוא היה עומד על סכום נמוך משמעותית מהסכום הנתבע וממילא פיצוי סכום שכזה עלול להניע תובעים פוטנציאליים מלהגיש תביעות עקב חוסר כדאיות ואינו עולה בקנה אחד עם אינטרס הציבור שתכליתו הרתעת בעל הרישיון מלהוסיף ולהפר את הדין. השאיפה היא לתמרץ את ציבור הנפגעים להגיש תביעות מסוג זה.