בן עמי ואח' נ' האס

טענות הצדדים

1. התובעים הגישו תביעה זו לפיצוי כספי בסך 33,000 ₪, בגין הפרת הסכם מכר של דירה ברח' רענן 31/3 ערד (להלן: "הדירה").

2. לטענת התובעים בכתב התביעה, ביום 27.10.15 נערך הסכם לפיו הם רכשו את הדירה מהנתבעת. היה על הנתבעת למסור את הדירה ביום 31.12.15 באותו מצב שהיתה בעת עריכת ההסכם. הצדדים הסכימו על תמורת הדירה בסך של 220,000 ₪, כאשר 120,000 ₪ כבר שולמו ו- 100,000 ₪ היו אמורים להשתלם ביום מסירת החזקה ב- 31.12.15. התובעים טענו, כי כאשר ביקשו לקבל את הדירה ולשלם את היתרה, סרבה הנתבעת לאפשר להם לראות את הדירה, כדי לוודא שדבר לא השתנה בדירה, והדבר התאפשר רק ביום 6.1.16, לאחר התערבותו באותה עת בא כוחה עו"ד רובין. בדיקת הדירה באותו שלב, גילתה כי מיום עריכת ההסכם ועד ליום מסירת החזקה, אירע פיצוץ צינור מים, שגרם לנזקים כבדים בדירה, סימני הרטיבות נראו מכל מקום, ובנסיבות אלה נערך סיור נוסף בהשתתפות עו"ד רובין. עוד התברר כי עקב הפיצוץ בדירתה של הנתבעת לאחר ההסכם, היא שילמה לדייר בדירה שמתחת בגין נזקיו. הנתבעת הביאה איש שיפוצים מטעמה, שטען כי עלות התיקון עומדת על 14,000 ₪ בתוספת מע"מ, זאת בניגוד להצעת מחיר של איש מקצוע מטעם התובעים שעמדה על 50,000 ₪. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה, בוטל ההסכם. בנסיבות אלה עתרו התובעים לתשלום הפיצוי המוסכם בסך 22,000 ₪, וכן לתשלום בגין העובדה שהנתבעת החזיקה בכספם במשך שבעה חודשים, לפי 1200 ₪ שכירות לחודש לכל תקופה זו, בסה"כ 8,400 ₪ וכן 2,600 ₪ נוספים בגין הוצאות.

3. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי מי שהפר את ההסכם היו דווקא התובעים. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי מרגע ששני הצדדים הסכימו על ביטול ההסכם, אין הם רשאים להסתמך או לטעון להפרות קודמות. הנתבעת טענה, כי לתובעים לא נגרם כל נזק, וכי ביטול ההסכם נעשה באשמתם, לאחר שהתנו את תשלום יתרת התמורה, בהפחתה של 50,000 ₪ מהיתרה. הנתבעת טענה, כי למרות שהיה לתובעים לשלם את היתרה ביום 31.12.15, רק ביום 4.1.16 הגיע התובע ושמע מאחד הדיירים על הנזילה. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הנזילה היתה ידועה לתובעים בעת חתימת ההסכם, והדבר מופיע גם בהסכם. נטען כי כל הליקויים היו בנכס בעת שראו את הדירה ושום דבר איננו חדש. עוד טענה הנתבעת, כי לנוכח הזמן שעבר עד לביטול ההסכם, נמנע ממנה להשכיר את הדירה לתקופה של 10 חודשים, וככל שיוטל עליה חיוב, יש לקזז זאת מדמי הפיצוי.

4. איחוד דיונים אף שכתב ההגנה הוגש עוד ביום 23.3.17, הרי רק בסמוך מאוד למועד הדיון, הגישה הנתבעת בקשה, אשר הובאה לעיוני רק בבוקר הדיון, לאחד את הדיון עם תביעה נגדית שהוגשה על ידה. לנוכח העובדה כי מדובר בבקשה שהוגשה ברגע האחרון, ועל פניו נראה שעיקרה עיכוב ההכרעה בתובענה זו, שכן מועד הדיון היה ידוע לנתבעת זמן רב מראש - דחיתי את הבקשה, וההכרעה תהיה רק בתביעה הנוכחית שהגישו התובעים.

5. נוסח ההסכם שני הצדדים נסמכים על נוסח ההסכם מיום 27.10.15. במסגרת ה"הואיל" החמישי בהסכם, הסכימו הצדדים כדלקמן: "המוכר מתחייב למסור לקונה את החזקה בדירה במצבה הנוכחי, מבלי להוציא ממנה כל מתקן או כל חפץ שחובר אליה כדי להישאר בה באופן קבוע, כולל ברזים ושקעים ולתקן כל פגם חדש שיווצר עד למסירה. כמו כן מצהיר המוכר כי לא ידוע לו על כל פגם נסתר בדירה שעליו לא דיווח לקונה למעט הנזילות (אשר הוצגו לקונה)".

6. מהסכמה זו עולה, כי הצדדים הסכימו במפורש, שכל פגם בדירה בין מועד עריכת ההסכם 27.10.15, למועד מסירת הדירה יחול על הנתבעת, ועליה לתקן את הפגם, ולהשיב את המצב לקדמותו, כפי שהיה בעת עריכת ההסכם.

7. אכן, מצוין במסגרת אותה הסכמה, כי התובעים מודעים לנזילות, אולם כפי שהם הסבירו היטב, מדובר היה בנזילות מהתקרה, ולא בהצפה המשמעותית, שגרמה לנזקים קשים וחריפים ברצפה, כפי שעולה מהתמונות שצורפו וסומנו ת/1.

8. מכאן שאם הנזילה ארעה לאחר ההסכם, והנתבעת לא תיקנה את הדרוש תיקון, האחריות מוטלת לפתחה. אלא שהצדדים היו חלוקים באשר למועד הנזילה.

9. מועד הנזילה לב המחלוקת בין הצדדים, נוגע לשאלה אם הנזקים בדירה היו ידועים לתובעים בעת עריכת ההסכם, שכן מדובר בנזקים ישנים שהיו כבר בדירה, או שמדובר בהצפה חדשה שאירעה לאחר ההסכם, וגרמה לנזקים משמעותיים בדירה, בין עריכת ההסכם למועד מסירת החזקה בעת שהיתה באחריותה של הנתבעת. במחלוקת עובדתית זו שוכנעתי כי הדין עם התובעים, בין היתר מהשיקולים הבאים: