ת"ק 6925-03-16 זדה נ' אי.אר.אן. ישראל בע"מ

התובע הגיש תביעה כספית בסכום של 33,500 ₪, כאשר לטענתו סכום התביעה נובע מסכומי שיקים בסך כולל של כ – 40 אלף ₪, שמסר לנתבעת במסגרת הסכם למתן שירותי התחייבות לפירעון או סליקת השיקים.

על פי ההסכם, על הנתבעת לבדוק כל שיק שיימסר לה על ידי התובע, ובמידה והנתבעת מאשרת את השיק, והשיק איננו מכובד על ידי המושך, הנתבעת תשלם לתובע את סך השיק.

לטענת התובע, הנתבעת אישרה 12 שיקים במסגרת עסקת מכירת קטנוע לאדם בשם רונן, ועל כן, נמסר הקטנוע לקונה, והועברה הבעלות על שמו.

לטענת התובע, לאחר שנפרעו מס' שיקים, רונן מסר לתובע שאיננו מצליח לעמוד בתשלומים, ועל כן, סוכם בין התובע לרונן, שהתובע מלווה לרונן סך של 25,000 ₪, אותם יחזיר בתוך שבועיים, ואף השאיר את הקטנוע בידי התובע כבטוחה.

הנתבעת טענה כי התקשרה עם בית העסק של התובע, בהתחייבות למכור לנתבעת שיקים אשר התקבלו מלקוחות בית העסק במהלך העסקים הרגיל של בית העסק, ואשר חוללו.

לטענת הנתבעת, בית העסק העביר את השיקים בשתי עסקאות בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים, למרות שהשיקים ניתנו בפועל בגין עסקה אחת, אך עברו על ידי בית העסק בשירותי הנתבעת, תוך פיצול לשתי עסקאות שונות, על מנת ליצור מצב בו כל עסקה הינה בסכום נמוך יותר, ולקבל את אישור הנתבעת תוך הטעיית הנתבעת והפרת ההסכם.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, עולה כי דין התביעה דנן להידחות.

מעיון ברשימת השיקים שהציג התובע כנספח לכתב התביעה, ואף הוצגו בדיון, עולה כי מדובר בשתי סדרות של שיקים שתאריכי הפירעון שלהם זהים, דהיינו, 02/10/15, 02/11/15, 02/12/15, 02/01/16, 02/02/16.

התובע טען כי רונן הקונה ביקש לשלם באמצעות שיקים שהינם משני פנקסי שיקים נפרדים, ועל כן, עליו להעביר כל פנקס שיקים בעסקה נפרדת, אלא שטענה זו אין בה היגיון, והיה ומדובר בשני פנקסי שיקים, ניתן היה לרשום כל שיק בסכום גבוה יותר מהסכום שנרשם, שהרי ניתנו שני שיקים לאותו זמן פירעון.