ויינרוב נ' מעלות קלאב בע"מ

1.התובע רכש מנוי בבריכה המנוהלת על ידי הנתבעת בעיר מעלות – תרשיחא, לתקופה 23/10/15 עד 22/10/16 (כמצוין בקבלה מס' 1628 שצילום ממנה צורף לכתב התביעה) ושילם לה בתמורה סך של 2,210 ₪ (סכום זה כולל 2,200 ₪ עלות המנוי + 10 ₪ עלות צ'יפ).

בתאריך 7/7/16 ביקש התובע להקפיא את המנוי למשך חודשיים ושילם לנתבעת, תמורת ההקפאה, סך של 200 ₪.

בתאריך 22/7/16 ביקר התובע אצל רופאת עור, שהמליצה "להימנע ממגע עם חומרים מגרים, כולל כלור". בעקבות זאת פנה התובע אל הנתבעת במכתב מיום 25/7/16 (מוצג ת/1) בו ביקש כי הנתבעת תחזיר לו סך של 810 ₪, כמפורט באותו מכתב, זאת בטענה כי אינו "... יכול לשחות במים של הבריכה (מים המכילים כלור) מתאריך 1/8/2016". למכתבו זה צירף התובע מסמכים רפואיים המעידים על כך.

מאחר שהנתבעת לא החזירה לו את הסכום אותו ציין במכתבו מיום 25/7/16, הוא שלח לה ביום 24/5/17 מכתב ובו דרישה לשלם לו 1,546.40 ₪, כמפורט באותו מכתב.

לאחר שגם בעקבות המכתב מיום 24/5/17 לא שילמה לו הנתבעת את הסכום אותו דרש, הוא הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 5,540.40 ₪, כמפורט בכתב התביעה.

2.לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, קרוב לסיום תקופת המנוי פנה אליה התובע, המציא לה אישור רפואי שאינו יכול להשתמש בקנטרי וביקש כי יוחזר לו סך של 1,350 ₪, שזה יותר ממחצית ערך המנוי שלו והוסבר לו שלפי התקנון, בשלב כזה (ממש לפני סיום תקופת המנוי) לא מחזירים כסף בכלל אולם למרות זאת הסכימה הנתבעת להחזיר לו 850 ₪, שזה 40% מעלות המנוי, אך התובע "... לא היה מוכן לשמוע וכל הזמן איים בתביעה וגם אם יקבל את הסכום...." שהוצע לו, הוא יתבע את הנתבעת.

בכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי "גם בשלב זה", היינו לאחר הגשת התביעה, היא מוכנה לתת לו את הסכום שהוצע לו (היינו, 850 ₪).

3.עדותו של התובע בפניי הייתה מבולבלת ובלתי ברורה, למרות שנעזר באחיו, שתרגם מרוסית לעברית. בכל אופן, מעדותו עולה כי הוא השתמש במנוי עד 1/8/16, היינו במשך תקופה של כתשעה חודשים ושבוע (תוקף המנוי היה עד 22/10/16). לכן גם אם הוא זכאי להחזר, הרי שמדובר בסכום של כ 500 ₪ בלבד.

לא נעלמה ממני טענת התובע כי החל מ 10/3/16 הוא לא נכנס לבריכה במשך חודשיים עקב בעיות בריאות, אולם מאחר שלא ביקש להקפיא את המנוי בתקופה זו, או לבטלו, אין הוא זכאי להחזר בגין חודשיים אלה.