קדושי נ' יונגה

1. תביעה זו ובה, באורח חריג, התובע הוא מי שפגע במכוניתו בכלי-הרכב של הנתבעת, לא אוכל לקבל. דומני כי לא היה מקום להגשתה ועל כך מצוּוה בית-המשפט להגיב בחיובו של התובע בהוצאות, שנגרמו לנתבעת בהתגוננותה.

2. ביום 16.5.2013, כמעט ארבע שנים קודם שהוגשה תובענה זו, פגע התובע במכוניתו בחלקה האחורי של מכונית-הנתבעת בעת שזו שנסעה לפניו והאטה בואכה רמזור. אין זה מעלה ואין מוריד אם האור ברמזור היה ירוק כגרסת-התובע, אם ירוק מהבהב כגרסת-הנתבעת או אחר. דומה כי לא יהיה חולק על שהתובע לא שמר מרחק והוא שאחראי לקרות-התאונה.

            בעקבות-התאונה פנתה הנתבעת, באמצעותו של סוכן-הביטוח, לחברת-הביטוח שלה. זו שיגרה את המבוטחת אל המוסך, לבדיקתה של המכונית בידי שמאי-רכב. אפילו שחלפו ימים אחדים – חמישה למען-הדיוק – בין התאונה לבין הבדיקה, דבר לא נגרע מחוות-דעתו של השמאי, מר עמוס ז'ורבסקי והונחה לפניו של בית-המשפט. השמאי העריך את הנזק בסכום, העולה באורח ממשי על סכום ההשתתפות העצמית של התובע ועל אבדן-ההנחה בגין העדר-תביעות, גם יחד. שתי חברות-הביטוח – של התובע ושל הנתבעת – הכירו בתאונה. חברת-הביטוח של התובע מימנה את התיקון, ומהתובע נגבו 1,143 ש"ח להשתתפות עצמית. הוא איבד הנחה בסך של 1,172 ש"ח בפוליסה הבאה שהונפקה לו, כשנתיים ומחצה קודם שהוגשה תביעתו זו.

3. בסכומים הללו עותר היום התובע לחייב את הנתבעת והיא לבדה נמענתה של תובענה זו, כאילו היא שהחליטה להכיר באירוע הביטוחי ולשפות בגינו. עיקר מצוי בכך, שלא עלה בידי התובע להראות כי אירוע אחר הוא שגרם לנזקים אשר תוקנו, ולא עלה בידו לערער דבר מן האמור בחוות-דעתו של השמאי.

4. עצם-העובדה כי הרכב לא הובא לאלתר אל המוסך אין בה די להראות כי אירוע אחר, שהתרחש בין התאונה הנדונה לבין הבדיקה, הוא שגרם לנזק. על ניחושים או משאלות-לב לא ניתן לייסד תביעה. הנתבעת, מצדה, השיבה בשלילה גמורה לשאלה אם פגיעה נוספת במכוניתה התרחשה בתקופת-הביניים שעד לבדיקת-השמאי. יותר מזה, היא הסבירה מדוע חלפו ימים אחדים עד לבדיקה:

"זה [התאונה] היה [ב]יום חמישי[.] התקשרתי לחברת הביטוח [ו]שאלתי מה עושים. היה באמצע סוף-שבוע. זכור לי שהשמאי לא יכל להגיע" (פרוטוקול, בעמ' 3, ש' 23-22).

התובע לא זימן את השמאי לחקירה בבית-המשפט ואף לא הציג חוות-דעת של מומחה אחר. יותר מזה, אין בידי התובע כל ראיה, זולת דבריו הוא, לכך שפגיעתו בנתבעת לא גרמה נזק ממשי. הוא לא צילם תמונות. הוא לא תיעד דבר בזמן-אמת. אל מול דבריו כי "הפגיעה לשיטתי היתה קוסמטית בלבד. לא נגרם נזק מהותי או משמעותי מלבד שריטה או שפשוף. אני יודע זאת [כי] הסתכלתי וויזואלית" (פרוטוקול, בעמ' 2, ש' 24-22) – עומדת עדותה של הנתבעת בבית-המשפט. הנתבעת העידה כי מיד לאחר הפגיעה "הלכתי לבדוק את הפגוש. היה קצת נכנס ולא היה משהו של המתכת, באוטו עצמו. זה היה בפגוש. הצבע התקלף. היה מעוך קצת בנקודת הפגיעה" (פרוטוקול, בעמ' 3, ש' 11-10). תיאור זה של תוצאות-הפגיעה מתאים לממצאיו של השמאי ז'ורבסקי. הוא כתב כך:

"פגיעה תאונתית בחלקו האחורי של המרכב. מכסה תא מטען, פח אחורי, חיפוי פגוש אחורי, פנימי פגוש אחורי, ניזוקו וטעונים תיקון" (נספח ב' לכתב-ההגנה).

5. התובע לא העיד כי ראה, לאחר התאונה או בכלל, סימנים לפגיעות קודמות במכוניתה של הנתבעת ואפשר כי "הולבשו", כפי שמוסיפה והולכת טענתו היום הזה, על המקרה הביטוחי. הנתבעת העידה כי "הפגוש היה בסדר [לפני התאונה]. היו כמובן שריטות על הדלתות ועל מכסה המנוע. הוא [כלי-הרכב] לא היה חדש. אבל בפגוש לא היה" (פרוטוקול, בעמ' 4, ש' 6-5). על מה שכן ראה התובע, ובו כל האחיזה לתביעתו, לא באה כל ראיה אחרת.