ת"ק 68871-11-16 אילוז שקד נ' גיילר

לפני שני תיקים שאוחדו שעניינם אותה תאונת דרכים שהתרחשה בין הצדדים ביום 21.9.2016. כל אחד מבעלי הדין תובע את נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו בגין אותה התאונה.

לטענת נהגת התובע בתיק 68871-11-16 היא חנתה כחוק לצד כביש ברחוב חיים לבנון פינת ביאליק בחולון על מנת להוריד את ביתה בבית הספר הסמוך משחזרה לרכב עם שתי בנותיה הקטינות ניגשה לרכב מצד המדרכה פתחה את דלת המושב האחורי הפונה לכיוון המדרכה שם התיישבה בת אחת ולאחר מכן ניגשה לדלת מהצד השני הפונה לכביש כאשר ביתה התינוקת על הידיים, פתחה את הדלת הכניסה את התינוקת לכיסא הבטיחות שברכב והחלה בחגירתה כאשר לאחר כחצי דקה לפחות הגיח לפתע רכב הנתבע, נכנס בדלת הרכב הפתוחה ועקר אותה ממקומה. חרף הפגיעה הרכב הפוגע לא עוצר והמשיך בנסיעה ונאות לעצור רק לאחר חמישים עד שישים מטרים כאשר אחד מעובדי חנות סמוכה רץ לעברו ומיוזמתו לאחר כמה דקות הגיע אל נהגת התובע ונתן לה מיוזמתו את פרטי הרישוי של הרכב הפוגע אשר לטענת נהגת התובעת סירבה לתת פרטים. בהתאם לכך, נהגת התובע נסע לתחנת המשטרה המקומית והגישה תלונה בגין פגיעת פגע וברח.

נהגת הנתבע (הוא התובע בתיק 135-02-17) הכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה וטענה כי במועד קרות התאונה היא נסעה בנתיבה כאשר לפתע הגיח רכב התובע שיצא מחניה ופגע ברכבה. לטענתה, מכיוון שלא ניתן היה לעצור במקום נוכח הימצאותו של בית ספר וכביש עמוס בשעה זו של הבוקר ורכבי הורים המסיעים את ילדיהם היא נאלצה לנסוע עוד מספר מטרים קדימה על מנת לעצור במפרץ קרוב ולהחליף פרטים עם הרכב הפוגע. הנהג הפוגע סירב להחליף פרטים על אף שהיא ושני עדים נוספים שהיו במקום הפצירו בו. נהגת הנתבע התקשרה למשטרה ודיווחה על התאונה ועד שהיה במקם סיפר לשוטר את שארע לאחר מכן פנתה נהגת הנתבע לתחנת המשטרה והוגשה תלונה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הנהגים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים באופן שנהגת התובעת בתיק 68871-11-16 תישא ב-20% ונהגת הנתבע (התובע בתיק 135-02-17) תישא ב-80% מהאחריות לקרות התאונה.

לשתי הנהגות גרסאות שונות בתכליתן. בעוד נהגת התובעת בתיק 66871-11-16 טענה כי התאונה ארעה כאשר נהגת הנתבע נסעה ופגעה בדלת הפתוחה טענה נהגת הנתבעת כי התאונה ארעה כאשר נהגת התובע יצאה מחניה.

הגם שלטענת שני הצדדים היו במקום עדים אשר ראו את התאונה וממילא אף סייעו למי מהן באיתור הצד שכנגד אף אחד מעדים אלה לא זומן למתן עדות.

נוכח הפער המשמעותי בגרסאות הצדדים ושעה שלתביעות לא צורפו תמונות מיקום הנזקים ברכב התובע בתיק 68871-11-16 ומשסברתי כי תמונות אלה יהיה כדי לתמוך במי מגרסאות הצדדים הורתי לתובע בתיק 68871-11-16 להגיש את חוות דעת השמאי עם תמונות הנזק. בהתאם להחלטתי הוגשו התמונות לתיק בית המשפט.

עיינתי בתמונות שהוגשו. תמונות אלה מדברות בעד עצמן וממילא תומכות בגרסתה של נהגת התובע בתיק 68871-11-16 כי הפגיעה ברכב התובע התרחשה כאשר דלת רכבו פתוחה ולא כגרסת הנתבע כאשר רכב התובע יצא מהחנייה. הדעת נותנת כי ככל שרכב התובע יצא מחניה ופגע ברכב הנתבע הרי שפגיעתו צריכה הייתה להיות במוקד שמאלי קדמי של רכבו בעוד בפועל עולה מתמונות נזק התובע כי מוקד הנזק ברכב הוא בדלת אחורית שמאלית אשר הן על פי חוות דעת השמאי והן על פי התמונה מדובר בפגיעה קשה יחסית בדלת אשר למעשה נתקה אותה ממקומה, אינדיקציה המעידה על כך כי בעת קרות התאונה הדלת הייתה פתוחה כגרסת נהגת התובע ולא כגרסת נהגת הנתבע.

התרשמתי כי נהגת הנתבע (68871-11-16) נסעה במהירות גבוה מבלי לתת דעתה לכך כי מדובר בשעת עומס ובכביש הסמוך לבית ספר בו בשעת התאונה, 08:00 בבוקר, מורדים ילדים ומשמרות בטיחות בדרך. התרשמתי כי נהגת הנתבע לא ידעה כיצד התאונה התרחשה ונהגה בכביש כאילו עיניה עצומות. לא ברור מדוע בחרה נהגת הנתבע שלא לעצור בו במקום ולהמשיך בנסיעה עוד חמישים עד שישים מטר קדימה כאשר בסופו של יום פרטיה הגיעו אל התובע באמצעות גורם שלישי אשר דרש ממנה את הפרטים. נהגת הנתבע אישרה כי פנה אליה נהג הרכב אשר לטענתה פגע בה ואשר התברר בדיעבד כי הוא אינו נהג הרכב, אלא, בעל אחת החנויות אשר לטענת נהגת התובע רדף אחריה על מנת שתעצור ודרש את פרטיה, תמוה בעיני מדוע לא טרחה נהגת הנתבע לשוב אחורה אל עקבותיה אל מקום התאונה ולבדוק מה עלה בגורל הרכב הפגוע (בין אם פגעה בו ובין אם פגע בה) כאשר היא עצמה העידה כי אותו אדם הטיח בפניה כי היא פגעה באשתו.