גאיה נ' סלימוב

1.התובעת הינה בעלים של רכב שניזוק במהלך תאונת דרכים שארעה בין הרכב (להלן: הרכב) לבין משאית שבה נהג הנתבע (להלן: המשאית). לטענת התובעת היא נסעה אל תוך תחנת דלק שיש בה שתי עמדות לתדלוק. עמדה אחת מצד ימין שמיועדת למשאיות ועמדה אחת מצד שמאל שמיועדת לרכבים פרטיים. לטענתה, המשאית עמדה ליד עמדת התדלוק שבצד ימין והרכב עבר משמאלה של המשאית במטרה להגיע לחניון שמעבר לעמדות התדלוק. הנתבע שישב במושב הנהג של המשאית פתח לפתע את הדלת של הנהג ופגע בדלת האחורית ימנית של הרכב. מכאן התביעה.

2.הנתבע טען הרכב נכנס בין שתי עמדות התדלוק במהירות ונצמד למשאית ועקב כך היתה פגיעה של דלת המשאית, בעת פתיחתה, ברכב.

3.לאחר שקילת טענות הצדדים, הנני קובע כי האחריות לגרם התאונה מתחלקת שווה בשווה בין שני הנהגים. להלן נימוקיי:

א.רשלנותו של הנתבע נובעת מהפתיחה של הדלת בחוסר זהירות וזאת בניגוד לתקנה 80 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

ב.רשלנותה של התובעת נבעה מכך שנסעה בצמוד למשאית. כאשר בוחנים את המרווח שיש בין שתי עמדות התדלוק, על פי התמונה של תחנת הדלק (ת/1), ניתן לראות בבירור שהמרווח שבין שתי העמדות הוא מספיק רחב על מנת לאפשר נסיעה בטוחה לרכב, ללא כל פגיעה, גם אם דלת תא הנהג של המשאית היתה פתוחה לרווחה. על כן, העובדה שנהגת הרכב נסעה בצמוד למשאית, כאשר היתה לה אפשרות להתרחק ממנה, מהווה אשם תורם.

4.לעניין הנזקים, הרכב תוקן ע"י חברת הביטוח של רכב התובעת. התובעת עותרת לפסיקת גובה ההשתתפות העצמית בסך של 2,440 ₪, קינון פוליסה בסך 33 ₪ וכן טרחה ועוגמת נפש בסך 500 ₪. לא התרשמתי שיש מקום לפסיקת רכיב של טרחה ועוגמת נפש. לגבי יתר הרכיבים של הנזק, יש כאמור, לחייב את הנתבע בתשלום מחציתם בלבד.

5.לאור כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א.1220 ₪ שהינם בגין גובה מחצית ההשתתפות העצמית, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.9.14 (תאריך המכתב מחברת הביטוח של התובעת לגבי ההשתתפות העצמית וכינון הפוליסה) ועד מועד התשלום בפועל.

ב.17 ₪ בגין מחצית כינון הפוליסה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.9.14 (תאריך המכתב מחברת הביטוח של התובעת לגבי ההשתתפות העצמית וכינון הפוליסה) ועד מועד התשלום בפועל.

ג.הוצאות משפט בסך כולל של 700 ₪.

כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבימ"ש המחוזי במחוז מרכז תוך 15 יום.