קרול ואח' נ' קצב ואח'

בפני תביעה שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 9.5.16 ברחוב פל – ים בסמוך להיכל המשפט בחיפה.

על פי כתב התביעה, טוען התובע כי נסע בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים וכי לפתע הנתבעת שעמדה בפקק הנתיב הימני, ממנו רק פניה ימינה, סטתה שמאלה למסלול נסיעתו של התובע ופגעה ברכבו מצידו הימני. התובע תובע סכום של 3,159 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו וכן אגרת בית משפט בסך של 50 ₪.

הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד וטענה שרכבו של התובע פגע ברכבה וזאת בעת שהמתינה בפקק ובמצב של עצירה מוחלטת. לטענתה התובע נהג ואף יצא מהרכב כשהוא משוחח בטלפון הנייד. לטענת הנתבעת/תובעת שכנגד, נגרמו לה נזקים והפסדים כמפורט בכתב התביעה שכנגד והיא תובעת סכום של 5,948 ₪. התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד וחזר על טענותיו כפי שנכתבו על ידו בכתב התביעה.

בדיון בפני חזר כל אחד על טענותיו. התובע הציג תמונה בטלפון הנייד שלו של מקום התאונה וטען כי נסע מדרום לצפון ונסע במסלול האמצעי וכי הנתבעת עקפה רכב שעמד וניסתה לעקוף רכב שהיה לפניה ועל כן היא פגעה ברכבו בדלת הימנית הקדמית. עוד טען התובע כי הוא ראה את רכבה של הנתבעת וכי היא לא היתה בנסיעה אלא עמדה בפקק וכי היא אותתה לכיוון שמאל ואז נכנסה ברכבו. עוד טען התובע כי לא תיקן את רכבו.

הנתבעת טענה כי נסעה מהנתיב האמצעי לימני ועצרה להוריד את בעלה. לאחר שירד מהרכב פנתה והמשיכה ישר עם הנתיב שם עמד רכב אשר אותת. הנתבעת ראתה את התובע משוחח בטלפון הנייד וחוסם את הדרך. לטענתה היא נעמדה מאחוריו וחיכתה שיסיים את השיחה, יצאה מהרכב ושאלה אותו למה הוא לא נוסע ונאמר לה שהרכב תקוע או אז, נכנסה לרכב, נסעה מעט לאחור עם נטייה קלה לשמאל כי רצתה לצאת לנתיב האמצעי ולהשתלב. לטענתה אותתה וכי היו רכבים שלא נתנו לה להשתלב. לאחר מכן, הסתכלה לראות שאין שום רכב והיה אור ירוק ברמזור וכשראתה שאין כל רכב והתכוונה ליישר את הרכב הרגישה מכה. לטענתה של הנתבעת לרכבו של התובע יש שפשוף לכל אורך הרכב דבר אשר מחזק את גרסתה ולרכב שלה יש מכה בצד שמאל. הנתבעת ציינה שתיקנה את הרכב שלה והיא תובעת את ההשתתפות עצמית. לטענת הנתבעת היא מזכירה רפואית בבית החולים רמב"ם וכי הפסידה יום עבודה במועד הדיון וכן ביום התיקון.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ונתתי דעתי לכתבי הטענות שלהם ולחומר שהוצג בפני אני אני סבורה שיש לקבל את תביעת התובע בחלקה.

בעניינו רלבנטיות מספר תקנות מהן נשאהות חובותיו של נהג הנוהג בכביש. ראשית ראוי להפנות לתקנה 1 לתקנות התעבורה מגדירה את המונח "מתן זכות קדימה " ב:

"אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או שלנות את מהירות נסיעתם".

תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנוסע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

תקנה 51 קובעת חובה לנהוג במהירות סבירה התואמת את תנאי הדרך אף אם היא נמוכה מזו המותרת:

"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב".

תקנה 52 קובעת חובת האטה:

"בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, במיוחד במקרים אלה:

1. תוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם.