פרוידנברגר נ' בן הרוש ואח'

לפניי תביעה בעקבות רכישת תנור אפיה אצל הנתבעת.

טענות התובעת

1. ביום 28.9.2016 (יום רביעי, כ"ו אלול תשע"ו) נכנסה התובעת לחנות הנתבעת ברח' יפו 50 בירושלים לשם רכישת תנור. הומלץ לתובעת על תנור המילטון 90 ס"מ. התובעת הדגישה שהיא רוצה תנור חדש ולא מתצוגה.

2. התובעת רצתה לשלם באמצעות כרטיס אשראי תמורת התנור והבהירה בדיון כי יכלה לבצע את העסקה באמצעות כרטיס האשראי (ע"ש בעלה) רק ב-2 לחודש (בזמנו: יום ראשון הסמוך למועדים הרלבנטיים, ערב ראש השנה). ככל הנראה הסיבה לכך היא שמסגרת האשראי של כרטיס האשראי מתעדכנת עם גביית חיובים שוטפים בתחילת החודש הקלנדרי.

3. בכדי לספק את התנור לתובעת עוד קודם ל-2.10.2016 (יום ראשון, ערב ראש השנה תשע"ז) הוסכם כי בשלב ראשון תשלם התובעת את כל מחיר התנור (3,600 ₪) במזומן ולאחר מכן יתאפשר לה לקבל בחזרה את התשלום המזומן (שטרות כסף) כנגד ביצוע החיוב באמצעות כרטיס אשראי. כדי להבטיח שכך יקרה, עוד ביום רביעי האמור שילמה התובעת מראש לידי הנתבע (מנהל הנתבעת) 100 ₪ במזומן. לא ניתנה קבלה.

4. ביום חמישי (29.9.2016) התייצבה התובעת בחנות והשלימה את התמורה במזומן (3,600 ₪; הסכום נלקח כהלוואה מגמ"ח).

5. מיד לאחר התשלום (לידי הנתבע) הורה הנתבע למוביל לקחת תנור מתצוגה ולהובילו אל בית התובעת.

   ברגע שהבינה התובעת שבכוונת הנתבעת לספק לה תנור מתצוגה היא מחתה על כך ובתגובה ספגה התובעת מהנתבע מטר של צעקות, נאצות ועלבונות אשר השפילו אותה לעיני כל הלקוחות בחנות.

   התובעת נאלצה לצאת מהחנות כשהיא לא יודעת את נפשה (בלשונה).

6. התנור (מהתצוגה) הגיע לבית התובעת ונמצאו בו שריטות. התובעת התקשרה לנתבעת וטענה בעניין. בתגובה השיב הנתבע כי התובעת יכולה להשיב את התנור תוך שתישא בהוצאות ההובלה של התנור אל החנות ולקבל את כספה חזרה.

   הואיל והתנור הישן כבר הוצא מביתה של התובעת (בכדי לפנות מקום לתנור שנרכש) והואיל ובאותו שלב היא לא בטחה בנתבעת, התובעת לא השיבה את התנור אל הנתבעת.