גרברג נ' מקסימיליאן

לפניי תביעה ותביעה שכנגד של שכנים בבית משותף; הנתבעת מתגוררת בדירה שמעל דירת התובעת.

בשנת 2014 הצדדים ביצעו שיפוץ בדירותיהם וביקשו גם להתקין מעלית. התקנת המעלית לא יצאה אל הפועל לאחר שהקבלן עמו התקשרו, א.ר. טופ ליפט בע"מ (להלן: "טופ ליפט"), עזב את העבודה.

התובעת הגישה את התביעה דנן בגין מחצית התשלום, ששילמה לקבלן, שהתקין פיגומים בפיר המעלית, ר.פ. פיגומים, טיוח ושיפוצים בהנהלת רואד פוארסה (להלן: "ר.פ."). הנתבעת התנגדה להשתתף בתשלום בטענה כי לא תואם איתה, ולא התקבלה הסכמתה מראש.

סכום התביעה הינו 3,500 ₪, כמחצית מהסכום, 7,000 ₪, ששילמה התובעת. לכתב התביעה צורפו קבלות מיום 8/12/14 ומיום 19/4/15 והזמנה מיום 8/12/14. צורף הסכם להזמנת עבודות גמר לפיר מעלית עם ר.פ. פיגומים מיום 19/4/15, הצעת מחיר של טופ ליפט מיום 20/4/14 וחלק מהסכם מיום 8/7/14 עם טופ ליפט.

התביעה שכנגד הוגשה בגין תשלומים לא מוצדקים לטענתה, בה נשאה הנתבעת בקשר עם הבניה: הרמת הקונסטרוקציה של דירת התובעת, על מנת להתגבר על הפרשי גובה, שנוצרו, בין השאר, עקב עבודות ההרחבה. לטענת הנתבעת הדבר ארע ברשלנות הקבלן, מר ודים חזין (להלן: "הקבלן"), ואין הצדקה להשית את התשלום עליה; עוד תבעה הנתבעת השבת מחצית מהסכום, ששילמה עבור שביל הגישה למעלית, שסלילתו החלה ללא הסכמתה לתשלום ולסכומו; מחצית מעלות מחסן פח, שרכשה התובעת לאיחסון מנוע המעלית, שהובא לבניין ועדיין לא הורכב. הנתבעת טענה כי גם בעניין זה לא ניתנה הסכמתה מראש, התובעת אחסנה במחסן גם חפצים אישיים ולבסוף עף המחסן ברוח והתפרק; הנתבעת תובעת נגדית גם השבת מחצית מאגרת היתר הבניה המתוקן.

סכום התביעה שכנגד הינו 18,000 ₪, ומורכב מהסכומים הבאים: 6,928 ₪ עבור תשלומי הנתבעת: 3,600 ₪ עבור שביל הגישה ו-850 ₪ עבור המחסן; היתרה הינה כנראה מחצית עלות הרמת הקונטרוקציה. עוד נתבעים 152 ₪ מחצית עלות היתר הבניה הנוסף, 579 ₪ הוצאות משפט ו-10,000 ₪ עגמת נפש ופיצוי בגין רשלנות התובעת, הטעיה, תרמית ומצג שווא. לכתב ההגנה ולכתב התביעה שכנגד צורפו ההסכם המלא עם טופ ליפט מיום 8/7/14, תכתובת דואר אלקטרוני עם גיל בלאי מטופ ליפט, הסכם לא חתום עם קבלן מעלית אחר, תמלילי שיחות בין נציגי הצדדים, שיחות בין נציג הנתבעת למר ראאד פוארסה מר.פ. ובינו לבין הקבלן, תמונות, תכתובות דוא"ל, חשבונית תשלום מחיר המחסן, פניות עיריית חיפה וקבלות, תכניות, בקשה לטופס 4 עבור המעלית, קבלות על הוצאות משרדיות כולל תמלול.

התובעת התגוננה בפני התביעה שכנגד וציינה כי בעניין עבודות הקונסטרוקציה על ידי הקבלן הוסכם כי הקבלן, התובעת והנתבע ישאו כל אחד בשליש מהוצאות התיקון, וזאת על מנת להשלים את הבניה, וכל הצדים שילמו את התשלומים עוד בשנת 2015. התובעת טוענת כי הבקשה להיתר הבניה המתוקן הוגשה בגין שינויים שביקשה הנתבעת בצמצום העבודות המקוריות בעלותן לא יכולה היתה לשאת, והתובעת הסכימה לכך. התובעת מלינה על כך שהנתבעת מתנגדת להשבת הפקדון המשותף, המצוי בעיריה.

הוגש גם כתב תשובה שכנגד לכתב הגנה שכנגד, ובו חוזרת הנתבעת על טענותיה, ומצרפת מסמכים נוספים בעניין היתר הבניה. הנתבעת מנתחת את תמלילי שיחות הטלפון והתכניות וחוזרת על טענותיה בעניין הבניה.

לאחר שקראתי את כתבי בי הדין ושמעתי מנציגי הצדדים טיעון משלים בדיון, אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

אני קובעת כי הצדדים ביקשו את היתר הבניה יחד, והתקשרו שניהם עם הקבלנים המבצעים השונים. באשר לפיגומים במעלית, אני קובעת כי הם נדרשו לצורך ביצוע עבודות הכנת פיר המעלית, עבור שני הצדדים, ואין הצדקה כי התובע ישא בתשלום לבדו. חובת התשלום המשותפת היתה מוסכמת לאורך הדרך, והתבטאה בכל מהלך העבודה. גם קבלן הפיגומים ר.פ. מחווה דעתו על כך שנציג התובעת תבע מנציג הנתבעת מחצית מעלות הפיגומים, בשיחת הטלפון, נספח ד' לכתב ההגנה: "כן, אבל בלי פיגומים איך הייתם יכולים לעבוד?". בשיחה גם עולה כי נציג הנתבעת טוען כי שילם מחצית מעבודות אחרות בקשר עם המעלית שביצע מנהל ר.פ.. אכן לשני הצדדים עילת תביעה נגד טופ ליפט, אך בינם לבין עצמם עליהם לשאת בהוצאות בחלקים שווים. גם אם לא הסכימה לכך הנתבעת מפורשות, הרי שהסכימה בהתנהגות, לא הציגה כל נסיון שלה לנהל את העבודות או לקבל הצעות מחיר אחרות, ובאי התשלום היא נמצאת מתעשרת על חשבון התובעת, שלא כדין.