אמבון נ' דיין

לפני תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע בהקשר של מכירת רכב משומש.

בדיון שהתקיים ביום 26.11.17 התייצב הנתבע מבלי שבפני ביהמ"ש הונח כתב הגנה. הנתבע טען, כי לא קיבל את כתב התביעה ולא היו לו 15 יום להגיש כתב הגנה כפי שמאפשר החוק. התובעת הציגה אישור מסירה חתום על ידי הנתבע מיום 20.10.17. דהיינו, לנתבע היה עד ליום 4.12.17 להגיש כתב הגנה. בדיון טען, כי שלח את כתב ההגנה בדואר, אך לא הציג עותק ממנו לביהמ"ש.

בדיון שהתקיים ביום 26.11.17, טען הנתבע לחוסר סמכות מקומית וביקש להורות על העברת התיק לבימ"ש שלום באשקלון. לאחר שביהמ"ש שמע את הצדדים ניתנה החלטה לפיה הסמכות המקומית נתונה לבימ"ש זה ע' 2 מש' 2 ועד ע' 3 ש'2).

בדיון שהתקיים ביום 26.11.17, הציע ביהמ"ש לנתבע לדחות את הדיון כדי לאפשר לנתבע להגיש כתב הגנה כדין, אך הנתבע העדיף לקיים את הדיון (ע' 3 ש' 4-8).

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות שלהלן:

ביום 12.5.17 התובעת רכשה מהנתבע, סוחר מכונית, רכב מסוג סיריון מודל 2007.

הצדדים חתמו על הסכם תיווך /מכירה (ת/1) והתנאים הם כפי המופיע בהסכם (להלן – ההסכם).

בסעיף 3 להסכם נרשם, ש"ידוע לרוכש כי אין על הרכב/ים כל אחריות וכי המוכר אינו אחראי לפנימיותו חיצוניותו מכלולויו ופרטיו של הרכב/ים ועל הרוכש לבדוק ולבחון ביסודיות וחתימתו מהווה אישור שבדק".

בגין הרכב שילמה התובעת לנתבע סך של 10,500 ₪.

בתחתית החוזה הוספו שורות, בכתב יד, על ידי בן זוגה של התובעת.

הנתבע חתם פעמיים על המסמך, פעם במקום של המוכר ופעם בתחתית הדף מתחת לתוספת בכתב יד.

מעיון בעותק המקורי של ההסכם שהוגש לביהמ"ש (ת/1) עליו חתמו הצדדים עולה, כי השורות שהוספו בכתב יד הן כדלקמן: