ת"ק 67741-12-14 ורדי נ' פורת

לפנניי תביעה שהוגשה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק הספאם" או "החוק"). התובע טוען, כי:

"אדגיש כי הנתבעת מפציצה אותי בפרסומות, על אף שאף פעם לא מסרתי לה את כתובת המייל שלי, ובוודאי לא נתתי לה רשות לשלוח אליי פרסומות, ומן הראוי להפסיק את תופעה מטרידה זו".

התובע הגיש תביעתו בגין אחת עשרה הודעות דואר אלקטרוני לא רצויות.

בכתב הגנתה, שהוגש יום לפני מועד הדיון, העלתה הנתבעת שלוש טענות עיקריות:

• העדר יריבות א' – וזאת מאחר שלשיטתה, "שולחת ההודעה" כמשמעה בחוק הספאם היא חברה שהנתבעת היא בעלת המניות בה, ולא הנתבעת עצמה;

• העדר יריבות ב'– וזאת מן הטעם שלשיטת הנתבעת, לא הוכיח התובע כי כתובות הדואר האלקטרוני שאליהן נשלחו ההודעות הן כתובות השייכות לו;

• העדר עילה – וזאת מן הטעם שלשיטת הנתבעת, התובע נרשם מיוזמתו לרשימות התפוצה באתר.

להשלמת התמונה יוער, כי מאחר שכתב ההגנה הוגש רק ערב הדיון, ומאחר שהתובע ציין כי קיבל את כתב ההגנה בבוקרו של הדיון, ולא הספיק "להתעמק בו", הצעתי לתובע לעצור את הדיון, ולחדשו כעבור זמן, על מנת שיוכל ללמוד את כתב ההגנה לעומקו. התובע דחה הצעה זו (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 28 – 29).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומרים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

אשר לטענות להעדר יריבות מחמת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, אזי לנוכח הוראות סעיף 30א (ח) לחוק הספאם, חלה אחריות אישית גם על מנהלת החברה, קרי – הנתבעת. על כן אין לקבל טענת העדר יריבות זו.