סלמאן ואח' נ' מעודד דנון ואח'

מונחות לפניי תביעה ותביעה שכנגד לפיצויים בגין נזקים לרכבים מעורבים בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.1.2017 (להלן: "התאונה"). הצדדים חלוקים ביניהם, בעיקר, בשאלת האחריות לתאונה.

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

עיקר טענות הצדדים

התובע טוען, בין השאר, כי ביום 8.1.2017 עת נסע ברחוב נסים בכר בירושלים, מרכבן של הנתבעות אשר חנה בצד שמאל של הדרך, נפתחה דלת אחורית-ימנית בחוסר זהירות, על מנת שאחת הנתבעות תצא מהרכב, וכי אז דלת זו פגעה במראה השמאלית של רכב התובע. התובע עותר לפסיקת פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין המראה הניזוקה וגם פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.

הנתבעות (התובעות שכנגד), באמצעות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), טוענות בין השאר, כי תיאור התובע בדבר נסיבות התאונה, אינו נכון. הנתבעת טוענת כי ביום התאונה, חנה רכבה בצד השמאלי של הרחוב, בחניה מוסדרת. לפני נסיעה, הניחה הנתבעת את בתה התינוקת על כסא הבטיחות שמונח בספסל האחורי-ימני של רכבה. במהלך ביצוע האמור וחגירת התינוקת ובזמן שהדלת האחורית-ימנית הייתה פתוחה לצורך זה, פגע רכבו של התובע ברכבה וגרם נזק לדלתה. הנתבעות העמידו את תביעתן שכנגד על סך 6,122 ₪ כאשר סכום זה כולל פיצוי בגין נזק שנגרם לדלת (סך 4,761 ₪), ירידת ערך (סך 491 ₪) וכן שכר טרחת שמאי (סך 870 ₪). הנתבעות עותרות גם לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה והוצאות משפט.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי הטיעון מטעמם, ממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות וכי דין התביעה שכנגד להתקבל, כפי שיפורט להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.