ת"ק 67376-07-17 אלישע נ' פריד

לפני תביעה על סך 10,000 ₪.

התובע, מתווך נדל"ן במקצועו, טוען כי על הנתבע לשלם דמי תיווך בקשר לנכס שפעל למכירתו. הנתבע מאשר את עבודתו של התובע ("אין מחלוקת שהנתבע ביצע עבודה מצוינת" – עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 26) אך טוען כי הוסכם שהתובע יהיה זכאי לדמי התיווך רק אם מחיר הדירה יעלה על 1.515 מליון ₪ - ובפועל זו נמכרה במחיר נמוך יותר.

לכתב התביעה צורף ההסכם עליו חתמו הצדדים. בהסכם מצוין כי דמי התיווך שישלם הנתבע יעמדו על סך 1% + מע"מ ממחיר המכירה הכולל של הנכס (ס' 4.1 להסכם). בסעיף ההערות צוין בכתב יד כי "ישולם למתווך 1% רק במקרה שהדירה נמכרת מעל K1,515 כולל עמלה".

אין מחלוקת כי הדירה נמכרה בסך 1.47 מליון ₪, והתובע טוען כי בנסיבות אלו – כאשר הבין שאין מנוס אלא להפחית את מחיר הדירה, הסכים להתפשר ולהסתפק בדמי תיווך בשיעור סכום התביעה.

הנתבע טוען כי בנסיבות שלעיל, וכאשר לא התקיים התנאי שבחוזה, לא זכאי התובע לדמי תיווך כלל, אך הסכים (לפני הגשת כתב התביעה) – לצרכי פשרה ולפנים משורת הדין – להציע לו שכר טרחה בשיעור 2,000 ₪.

התובע הפנה להערה מודפסת בהסכם השכירות ולפיה "דמי התיווך ישולמו גם אם העסקה תצא לפועל במחיר שונה ממחיר העסקה המבוקשת בקירוב", כאשר בסעיף המחיר המבוקש נרשם " K1,550".

מצאתי לדחות את התביעה.