ת"ק 67161-12-14 סלמה נ' וקנין

תביעה על סך של 24,720 ₪ בגין נזקים שהתובעת טוענת שנגרמו לה בטיפולים קוסמטיים להסרת שיער ברגליים שביצעה הנתבעת במכון לטיפולים קוסמטיים בו עבדה הנתבעת.

אין חולק שהתובעת ביצעה 6 טיפולים אשר בגינם שילמה סך כולל של 2,200 ₪.

5 טיפולים עברו כשורה. לאחר הטיפול הששי שהתבצע ביום 6.6.2014 הופיעו בירכי התובעת הסימנים אשר נחזים בבירור בתמונות ת/1.

התובעת פנתה ביום 8.6.2014 לקופת חולים בעקבות הכאבים שסבלה ושם נמצא כי היא סובלת מכוויות בדרגה 1 בירכיה וברגליה. היא טופלה בחבישה עם משחות ותרופות לשיכוך כאבים, וכן קיבלה 13 ימי מחלה.

התובעת טוענת כי הסימנים הופיעו כתוצאה מרשלנות הנתבעת בהפעלת המכשיר.

התובע מוסיפה וטוענת כי טופלה בחבישות יומיומיות לכוויות, ונאסר עליה להחשף לקרני השמש ו/או טיפולי הסרת שיער, ושיזוף למשך שנה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי המדובר בהשלכות זמניות של הטיפול. התובעת היתה מודעת להן ונתנה את הסכמתה להן. עוד טענה הנתבעת במהלך הדיון כי התופעות הנ"ל הינן תוצאה של חשיפה לשמש, לפני או אחרי הטיפול.

כבר עתה אומר כי לטעמי, התובעת הרימה את נטל הראיה המונח עליה, בכל הנוגע להפרת חובת הזהירות על ידי הנתבעת.

נקודת המוצא בעיני היא כי טיפול קוסמטי אינו אמור לגרום לכוויות מדרגה 1, לסימנים מסוג זה על גוף הפציינט, ול – 13 ימי השבתה. אם טוענת הנתבעת כי התובעת ידעה על סיכונים אלה והסכימה להן – עליה נטל הראיה.

עיון בהצהרת הבריאות נ/1 מגלה כי אין מצויה בו כל הנחיה להימנע מחשיפה לשמש לפני הטיפול. מעבר לכך, אמנם נאמר שם כי אין לקבל טיפול על עור שזוף. מכח העובדה כי הנתבעת ביצעה את הטיפול הרי שהמסקנה הינה שעורה של התובעת בעת הטיפול לא היה שזוף, ואיפשר טיפול.

הנתבעת טענה עוד כי ייתכן והסימנים אירעו עקב חשיפה לשמש אחרי הטיפול, ואכן בהצהרת הבריאות נאמר באופן מפורש כי יש להימנע מלהימצא בשמש כשבוע לאחר הטיפול "על מנת למנוע אפשרות של פיגמנטציה בעור".

הנה כי כן, אף לשיטת הנתבעת, חשיפה לשמש אינה אמורה לגרום לכוויות מהסוג שנגרמו לתובעת, אלא לכל היותר "לפיגמנטציה של העור".

זאת ועוד, הנתבעת לא הוכיחה שהתובעת היתה בשמש, והתרשמתי מעדותה של התובעת בפני כי היתה מודעת לאיסור זה ולא עשתה כן.

מעל הכל מרחפת העובדה הבאה: התובעת עברה 5 טיפולים בהצלחה. הדבר מלמד לכאורה על מודעות לכל "הוראות ההפעלה" וציות להן. נוכח העובדה שביום 12.6.2014 היתה קבועה מסיבת בת המצווה של בתה, לא סביר בעיני כי דווקא אז היא תפר הוראות אלה.

נוכח האמור, ובעיקר נוכח היקף הפגיעות, עוצמתן, והעובדה כי הנתבעת לא יידעה את התובעת בדבר אפשרות היווצרותן, וכן בשל האמון שאני נותן בגירסת התובעת, אני סבור שהתובעת הרימה את נטל הראיה להוכיח שהנתבעת התרשלה בביצוע הטיפול.

באשר לנזקים – התובעת לא צרפה תלושי שכר כלשהם ולא הוכיחה נזקי השתכרות בפועל. על כן, היא זכאית אך ורק להחזר החלק היחסי של עלות הטיפול ולפיצויים בגין כאב וסבל, וכן אגרת בית משפט והוצאות משפט.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך הכולל של 6,500 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.