ת"ק 6713-09-14

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 5,000 ש"ח שעילתה עיקול שהוטל מכוח הליכי גביה מנהלית של חוב של התובע לנתבעת 1 בגין צריכת מים, לפי הנטען שלא כדין.

1.התובע התגורר בדירה ששכר בתל אביב עד ליום 12.7.2012, שאז עבר למושב בית עוזיאל. ביום 13.10.2012 הוא פנה לאגף לגביית ארנונה ואגרת מים בעירייה לצורך הסדרת תשלומי הארנונה והמים ועדכן את מענו החדש. בעקבות הודעה זו בא התובע בדברים עם העירייה והסדיר את חובות הארנונה. ביום 14.10.2012 הוא שלח שדר פקסימיליה לעירייה ולמי אביבים ועדכן את כתובתו החדשה ואת מועד עזיבתו את הדירה. ביום 5.3.2013 הוא שוב פנה למערך פניות הציבור בעירייה לאחר שלא נענתה בקשתו לביטול חוב ארנונה. כמו כן התריע כי טרם קיבל התייחסות לגבי תשלום המים. ביום 25.11.2013 הוא קיבל המחאת זיכוי עבור חיובי ארנונה.

2.ביום 9.2.2014, כשנה ושבעה חודשים מאז שעזב את הדירה, קיבל התובע ממי אביבים דרישה שנשלחה למענו בבית עוזיאל לתשלום חוב בסך של 234 ש"ח עבור תקופות 4 ו-5 של שנת 2012. התובע ביצע מספר שיחות למוקד השירות של מי אביבים בניסיון לברר את פשר החוב, וביום 22.3.2014 שלח מכתב עם אישור תשלום של תקופה 4. ביום 11.5.2014 שוב קיבל התובע דרישת תשלום, בלא שקיבל מענה לפנייתו מיום 22.3.2014. ביום 25.5.2014 שלח התובע מכתב הבהרה נוסף. ביום 26.5.2014 יצרה עם התובע קשר נציגה של מי אביבים ועדכנה אותו שתקופה 4 אינה נספרת מתחילת השנה אלא מתייחסת לחודשים מאי-יוני ולא ליולי-אוגוסט. אשר על כן ביקש התובע לקבל דרישת תשלום ללא ריביות הפיגורים וללא תקופה 5 שבה לא החזיק בנכס, בייחוד לאחר שהודיע על עזיבתו עוד ביום 13.10.2012 ויש בידיו אישור על כך. התובע נענה כי לא ניתן לבטל את ריביות הפיגורים שהצטברו מאז יולי 2012; כי דרישות לתשלום החוב נשלחו לדירה בתל אביב כל עוד לא הודיע למי אביבים על שינוי מענו; וכי עליו לשלם את כל תקופת החיוב שבה היה רשום כמחזיק בנכס עד שהועבר המונה על שמו של המחזיק שבא תחתיו בצירוף ריביות והוצאות גביה. ביום 17.7.2014 שוב קיבל התובע בקשה לתשלום החוב. הוא שלח מכתב נוסף ביום 3.8.2014. ביום 31.8.2014 הוטל עיקול על חשבונו.

3.מכאן התביעה שלפניי. התובע טוען כי דיווח על עזיבתו את הדירה בסמוך למועד שבו עזב; כי ביקש מיוזמתו לשלם את יתרת צריכה המים שלא שולמה; הוא יזם מספר פניות כדי להסדיר את התשלום עוד לפני שקיבל מכתב התראה ממי אביבים; על אף שהודיע על שינוי כתובתו נשלחו דרישות תשלום ומכתבי התראה לדירה הקודמת והוא לא קיבל אותן; על כן לא הייתה הצדקה להטיל עליו ריביות, קנסות, הוצאות גבייה ועיקול. כמו כן טוען התובע כי מי אביבים מטעה את הציבור בכך שתקופה 4 אינה מתייחסת לתקופה הקלנדרית בשנה, שכן תקופה 1 מדי שנה מתייחסת לשנה הקודמת. התובע מלין על כך שהוטל עיקול על חשבונו בשעה שהוא נמצא בהידברות עם מי אביבים והדבר אינו תקין. הוא עותר לחייב את הנתבעות בפיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין העוול שנגרם לו, שעיקרו זמן בטלה ונזק לא ממוני.

4.אפתח בהערה מקדימה: יש להבחין בין פניותיו של התובע לעירייה לבין פניותיו למי אביבים. כיום מדובר בשני גופים נפרדים, וכל מחזיק העוזב נכס נדרש להסדיר את ענייניו עם כל אחד מהם בנפרד. הואיל ועד לפני שנים אחדות גביית תשלומים בגין ארנונה ובגין מים הייתה נעשית על ידי העיריות – לא מעט מחזיקים טועים לחשוב שאם הסדירו את ענייניהם עם העירייה או עם תאגיד המים – הם יצאו ידי חובתם. הצורך לפצל את ההידברות עם שתי רשויות, ופוטנציאל הטעות הנובע מהסתמכות על נוהגי העבר, יוצרים כר פורה לאי-הבנות ולהתדיינות משפטית מיותרת. כל אלה גורמים לתסכול בקרב התושבים הנדרשים לכתת רגליהם בין שתי רשויות גדולות בניסיון להימנע מפעולות גבייה שעלולות להיות פוגעניות. כזה הוא המקרה שלפניי.

5.כעת לנסיבות דנן. עיון בחומר שצירף התובע מגלה את התמונה הזו: ביום 13.10.2012 הוא פנה למערך פניות הציבור של העירייה בנושא ארנונה; ציין כי ביום 12.7.2012 עזב את הדירה ועבר להתגורר במושב בית עוזיאל; וכי משיחה שערך עם המוקד הטלפוני (פנייה מספר 190668010) הוא גילה שהמחזיקים החדשים העבירו את הדירה על שמם מתאריך 17.7.2012, ועל כן הוא מבקש שחיוב הארנונה בגין פער הימים בין התאריך שעזב את הדירה לבין התאריך שבו נרשמו המחזיקים החדשים (5 ימים) יחולו עליהם. התובע הלין על כך שמדיניות העברת השם מפלה לטובת בעלי הדירות, שכן החוזה שלו הסתיים במקור ביום 10.6.2012, ולטענתו היה על העירייה לרשום את בעל הנכס כמחזיק החל ממועד זה. בהזדמנות זו ביקש התובע מהעירייה לעדכן גם חיוב המים כך שיחול על המחזיקים החדשים החל מיום 12.7.2012; ועדכן כי הוא מבקש שדברי דואר יישלחו למענו החדש בבית עוזיאל. ביום 14.10.2012 שלח התובע מכתב ברוח זו לאגף לגביית ארנונה ואגרת מים בעירייה; וביום 5.3.2013 שלח מכתב נוסף. ביום 25.11.2013 קיבל התובע זיכוי מהעירייה ותמו ענייניו עמה בכל שאמור בנושא הארנונה.

6.ומה בדבר מי אביבים? זו טוענת כי הפעם הראשונה שלמדה על כך שבוצעו חילופי מחזיקים בדירה ושהתובע שינה את כתובתו הייתה בעקבות פנייתו מיום 13.10.2012. או אז עדכנה ברישומיה שהתובע אינו מחזיק בנכס וכן את כתובתו החדשה. כל עוד לא קיבלה הודעה כזו, שלחה מי אביבים את דרישות התשלום בגין חיובי המים לכתובתו של התובע המעודכנת אצלה – הדירה. בסך הכל נשלחו לדירה דרישות תשלום עבור שתי תקופות: תקופה 4 (מ-9.5.2012 עד 9.7.2014) בסך של 177.15 ש"ח, ותקופה 5 (מ-9.7.2012 עד 17.7.2012) בסך של 15.93 ש"ח. לאחר מכן עודכנו חילופי המחזיקים והתובע הפסיק להיות מחויב. את דרישות התשלום שנשלחו לדירה לא קיבל התובע, ולכן גם לא שילם את החוב, אשר עמד באותה עת על סך של 193.08 ש"ח. לפי נהליה של מי אביבים, היא אינה נוהגת לנקוט פעולות גביה בגין חוב הנמוך מ-200 ש"ח, החלטה שלטעמי היא סבירה כשלעצמה, כפוף לחובתה שלא להשתהות בגביית חובות בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנושא זה. על כן היא לא שלחה לתובע דרישות תשלום נוספות עד שתפח החוב בגין ריבית והוצאות אכיפה, ועבר את רף ה-200 ש"ח. הרף נחצה בחודש פברואר 2014, שאז שלחה מי אביבים לתובע דרישת תשלום על סך של 234.19 ש"ח. יצוין כי במועד זה עמד סכום הריבית והוצאות הגבייה על סך של כ-41 ש"ח (ההפרש בין חוב המים בגין תקופות 4 ו-5 לבין הסכום שהתובע נדרש לשלם). התובע נמנע לשלם את החוב והחל בהידברות עם מי אביבים. ההידברות לא הועילה ובסופו של דבר הוטל עיקול.

7.כפי שניסיתי להסביר לתובע במהלך הדיון האחרון, מי אביבים לא הפרה חובה כלשהי בתיק זה. כל עוד התובע לא הודיע למי אביבים על חילופי מחזיקים בנכס ועל שינוי כתובת – מי אביבים הייתה רשאית לשלוח את דרישות התשלום לכתובת המעודכנת אצלה – הדירה (לעומת זאת ראו ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 19722-06-14 גלעדי נ' מי אביבים בע"מ, פסקה 8 (7.4.2015)). כך היא נהגה בענייננו, והצטבר לתובע חוב בסך של 193.08 ש"ח בגין תקופה שהיה רשום כמחזיק בנכס. אכן, התובע לא יכול היה לדעת על החוב הזה, שכן שתי דרישות התשלום שהופקו לפני שהתובע עדכן בדבר חילופי המחזיקים נשלחו לדירה בעת שלא התגורר בה. ברם אין חולק כי אם התובע היה דואג לעדכן את מי אביבים על שינוי המען מיד כשעזב את הדירה, התקלה הייתה נמנעת: דרישות התשלום היו נשלחות לבית עוזיאל והתובע היה מקבל ומשלם אותן בזמן. התובע לא הציג ראיה שהודיע למי אביבים על שינוי הכתובת לפני חודש אוקטובר, ואין בידי לקבל את טענתו שהודיע לפני כן בהיעדר תימוכין לכך. יצוין כי התובע יכול היה להקטין את נזקיו לו היה משלם את החוב תחת מחאה ופונה לבירור העניין לאחר מכן. באותה עמדו הוצאות הריבית והגבייה על סך של 41 ש"ח בלבד, שאינו גבוה יחסית.

8.אף אין לקבל את טענת התובע שמי אביבים נקטה הליכי גבייה אגרסיביים נגדו לפני שקיבל מענה לפניותיו. התובע מאשר שהובהר לו טלפונית כי הוצאות הגביה והריביות לא יבוטלו, ואף על פי כן נמנע מלשלם את החוב אף לאחר שנשלחו למענו הנכון לא פחות משלוש התראות לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה).