ביטון ואח' נ' יעקוב ואח'

התובעים רכשו מהנתבעים באפריל 2016 מבנה בשטח 30 מ"ר המצוי על מגרש ששטחו 800 מ"ר .

לטענת התובעים, הם רכשו , להבנתם, בית מגורים ואף הנתבע טען בפניהם בתוקף כי מדובר בבית מגורים וכי לא תהיינה הוצאות כגון מס רכישה הנלוות לעסקת מכר של מגרש שלא בנוי עליו בית מגורים.

לטענת התובעים, הופתעו כשקיבלו תשובה שהעברת הזכויות מתעכבת מאחר שהבית אינו ראוי למגורים ולא עוד אלא שהוא מיועד להריסה על פי הצהרתו של הנתבע במועצת גליל תחתון ומשכך מדובר למעשה במגרש עליו יש לשלם מס רכישה. לטענת התובעים, פנו לעורך דין אורי מס שטיפל בעסקה ולאחר דיון ממושך הסכים הנתבע לשלם להם סך של 10,000 ₪ .

התובעים טוענים כי הנתבע הפר את ההסכם והוליך אותם שולל.

התובעים טוענים כי על הנתבעים לפצות אותם בגין הסכום ששולם על ידם עבור מס רכישה בסך של 35,868 ₪, וכן בגין חיבור לחשמל בסך ל 6,551 ₪ והוצאות נלוות בגין בזבוז זמן ובגין שכירות - סך של 20,000 ש"ח . מאחר שמדובר בתביעה קטנה, התובעים מעמידים את סכומה על 33,400 ₪ שזה קצה גבול הסמכות של בית משפט זה.

הנתבעים טענו בהגנתם כי נאמר לתובעים במפורש כי הבית לא מחובר; לא למים; לא לחשמל ולא לביוב. התובעים ראו את הבית במו עיניהם ונאמר להם במפורש כי מאז שנרכש על ידי הנתבעים הוא לא מחובר לתשתיות כלל . זאת גם זאת- הנתבע הציע לתובעים לבטל את העסקה מבלי לשלם קנס ולחילופין הסכים להשתתף איתם ב - 10,000 ₪ אך הם לא הסכימו לא לזה ולא לזה אלא ביכרו להשלים את העסקה.

עוד טענו הנתבעים כי הם נפגעו ושילמו 60,000 ₪ מס שבח במקום 20,000 ש"ח שהיו משלמים על פי החישובים שעשה עורך הדין . התובעים חתמו על ההסכם מרצון חופשי ובצלילות ומחובתם היה לבדוק את כל מה שמצריך בדיקה ולא לסמוך על אף אחד. זאת גם זאת, התובעים ידעו מה הם קונים והיו במקום מספר פעמים. עוד טענו הנתבעים בהגנתם כי הקביעה של מס שבח שלא מדובר בדירת מגורים היא קביעה טכנית ולא הייתה לנתבעים כל השפעה בנוגע לקביעה זו שנובעת מהתרשמותו של פקיד מס שבח לגבי מצבו הפיזי של הנכס והאם הוא מקיים את התנאים של "דירת מגורים".

הנתבעים הפנו לסעיפים 4.1; 10.3; 10.4; 18.8; ו 10.5 להסכם. לסעיפים אלה נשוב בהמשך.

הוכחות :