ת"ק 66396-12-14 בכור ואח' נ' נווה אקדמיה (2001) בע"מ

1.התובעים בשני התיקים, שהדיון בם אוחד, מלינים על רמתה של ההדרכה המקצועית בטיול לפורטוגל, שארגנה הנתבעת לקבוצה של משתתפים בחודש אוקטובר 2014. התובעים, שמורגלים בטיולים יסודיים אשר מקנים ידע מקיף, מצאו עצמם מאוכזבים ממידת ההעמקה שגילה המדריך. הם לא שבעו נחת גם מהתנהלותו במישור האישי, בפרט כלפי נותני-השירותים לטיול ובהם נהגו של האוטובוס ומדריכים מקומיים. בני-הזוג שיף קבלו עוד על כך, שהטיול נמשך שמונה יממות בלבד ולא תשעה ימים כפי שהובטח. ברם, בטענה אחרונה זו אין כל ממש שכן ברי – וכך גם הובטח לכתחילה – כי היום הראשון והיום האחרון מתוך תשעת הימים יוקדשו גם לטיסות ולהעברות. בשל כל אלה תבע כל אחד משני הזוגות שבפנַי בערך את מחצית עלותו לזוג של הטיול.

2.הנתבעת נאחזת בטפסי-משוב חיוביים בעליל, שמילאו משתתפים אחרים בטיול, לרבות בענין מזגו של המדריך וכישוריו. בבית-המשפט מסרו מטעמה עדויות שתיים מבין הללו – אֵם ובתה, שלכל הפחות מבחינת הגילאים דומה כי בינן לבין התובעים שוררת מידה של הטרוגניות. בלשונה של הבת: "יכול להיות שאני בּוּרה יותר מהחברים שיושבים פה [התובעים] [אבל] לי הוא [המדריך] חידש המון" (פרוטוקול, בעמ' 6, ש' 13). העדוֹת הטעימו את איכותו של הטיול, על ההדרכה שבו, ואת התחושה העמוקה של חוסר-הצדק שעוררו בן התביעות.

3.הנתבעת גורסת כי הפנייה לבית-המשפט היא, בלשונה, קנטרנית וקטנונית. היא סבורה, שטרונייתם של התובעים אינה כנה ומכל מקום כי אין היא משקפת ציפייה סבירה של משתתפים בטיול מאורגן לחו"ל. על כך, באמת ובתמים, צר לי. שמעתי את התובעים בקשב רב וקראתי את כל שכתבו בכתבי-התביעות שהגישו. לא התרשמתי, בשום פנים, כי אלה הם מן המקרים, שבהם שב אדם מן החופשה בחו"ל ובאמצעותו של בית-המשפט לתביעות קטנות הוא מבקש לתור אחר מקור-מימון לחופשתו הבאה. לבני-הזוג שיף זו הפעם החמשית שהם מטיילים עם הנתבעת. מעולם לא תבעו אותה בעבר. ניכר כי התובעים כולם נקשרו דווקא עם הנתבעת על יסוד ציפייה כי היא תספק, גם הפעם, שירותי-הדרכה מעמיקים.

אחיזה לציפייה שכזו מצויה לא רק בניסיון העבר ולא רק בשמה של הנתבעת, שחזקה עליו כי יש לו כיסוי – "נווה אקדמיה", אלא, במה שרלוונטי להכרעה כאן והוא מצג שהציגה הנתבעת ללקוחותיה. התובעים הציגו את חוברת הטיולים של הנתבעת ל"סתיו-חורף 2015-2014". בכותרתה נרשם באותיות של קידוש לבנה: "טיולי עומק גיאוגרפיים" ו"מדריכים ברמה גבוהה". אחר כך צורף דף מפורט ובו, בין היתר, נרשם כך:

"אומרים עלינו שטיולינו מאד מיוחדים..... זה נכון. במסלולים שלנו מושקעת מחשבה רבה איך לראות את הדברים המעניינים יותר... אומרים עלינו שחתך המטיילים הפוקד את טיולינו, הינו חתך האוכלוסייה האיכותי ביותר בארץ! אנו כמובן מאד גאים על כך ומודעים כי עובדה זו הינה חשובה ביותר בעת החלטה על בחירת חברת טיולים עמה יוצאים לטייל, כי מי לא ירצה לטייל בחברת אנשים אינטיליגנטיים ואיכותיים? לחברה סעיף הוצאה אחד גדול והוא התשלום למדריכי הטיולים. אין חוכמות! אנו משלמים להם את המיטב ולנו יש את מיטב המדריכים! ...טיולים של נוה אקדמיה לבטח יזכרו אצלכם כאחת החוויות הטובות והעמוקות ביותר שחוויתם...".

חזקה על הנתבעת כי דברים אלה לא נכתבו כך סתם. ברי היא עומדת מאחוריהם ומבטיחה להם כיסוי. אין זה מסר פרסומי סתמי. הוא מורכב, באופן יחסי לקמפיינים פרסומיים. עומק יכול להתבטא במיני היבטים, אך המסר כפשוטו הוא כי הנתבעת מבטיחה חוויה מעמיקה של הדרכה. לא בכדִי נוצרה בלב התובעים ציפייה כזו. היה זה יסוד בהחלטתם להיקשר עם הנתבעת. והיות, שאותה ציפייה, אשר הובילה להתקשרות, לא קוימה, זכאים התובעים לפיצוי.

4.שיעורו של הפיצוי אינו ענין לגזירה אריתמטית. עליו לשקף את עוגמת-הנפש ואת אובדן ההנאה שנגרמו, בד בבד עם התחשבות בכך שטיול – בכל זאת התקיים; הנאה – בכל זאת הופקה, גם אם לא במידה המיועדת ושירותים אחרים זולת הדרכה נצרכו במלואם. בתוך כך תוכלל בסכום הפיצוי השבה של התשר, שראו עצמם התובעים אנוסים לשלם. אני מעמיד, על דרך של אומדן ואין מנוס הימנה בנסיבותיו של המקרה הזה, את שיעורו של הפיצוי, בתוספת הוצאות-המשפט, על סך של 4,300 ש"ח לכל אחד משני זוגות-התובעים (ובסך הכול מחויבת הנתבעת בשני התיקים יחד ב-8,600 ש"ח).

בתוך 30 ימים מיום המצאתו של פסק-הדין לידיה (ימיה של פגרת בית-המשפט באים במנין הימים) תשלם הנתבעת לכל זוג-תובעים את הסכום הנקוב. איחור יוסיף הפרשי הצמדה ורבית ממועד החיוב ועד ליום התשלום בפועל. פיקדון שהופקד יוחזר, במלואו, לידי הנתבעת.

15 ימים מיום ההמצאה (הפגרה אינה במנין) עומדים לשם פנייה לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור על פסק-דין זה.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ה, 04 אוגוסט 2015, שלא במעמד הצדדים.