נחמני ואח' נ' אתיופיאן איירליינס אנטרפרייז

לפניי תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעת ע"ס 32,858 ₪.

התובעים תכננו לבצע טיול מקיף בן שלושה שבועות בדרום אפריקה. לצורך הטיול רכשו התובעים זוג כרטיסי טיסה ליוהנסבורג מאת הנתבעת, עם עצירת ביניים באדיס אבבה. את כרטיסי הטיסה חזרה לישראל רכשו התובעים בחברת טורקיש איירליינס. התובעים שילמו מראש עבור שירותי תיירות פנים, מלונות, רכב שכור, טיולי ספארי ועוד. לטענת התובעים, בעת הבידוק הביטחוני בנתב"ג הסבירו להם נציגי הנתבעת כי מכיוון שהתובעים אינם חוזרים ארצה בטיסה של הנתבעת, יש לחתום על טופס המקובל אצל הנתבעת. לטענת התובעים, הנתבעת הדגישה בפניהם שלא יבטלו את כרטיסי הטיסה ארצה בטרם יגיעו לדרום אפריקה כי אחרת הם לא יוכלו להיכנס לדרום אפריקה. הטופס נחתם ע"י התובע אולם העתקו לא נמסר לתובעים. בהגיעם לדרום אפריקה גילו התובעים לתדהמתם כי שלטונות ההגירה מסרבים להתיר את כניסתו של התובע וזאת משום שבדרכונו היתה חותמת הארכת תוקף בלבד. לטענת התובעים, הגורמים המוסמכים בשדה התעופה בדרום אפריקה הבהירו לתובעים כי כל חברות התעופה הטסות לדרום אפריקה יודעות היטב את הנהלים לפיהם לא ניתן להיכנס לדרום אפריקה עם דרכון שיש בו הארכת תוקף והיה זה באחריותה של הנתבעת לידע את התובעים על כך שיש להצטייד בדרכון בתוקף ואין די בדרכון שיש בו מדבקה או חותמת של הארכת תוקף. התובעים נאלצו להמתין שעות רבות לפני ביקורת הדרכונים בלא מזון ובלא שירותים אחרים. מכיוון שלא היו באותו יום טיסות של הנתבעת, הופנו התובעים אל דלפק השירות של טורקיש איירליינס שם רכשו התובעים כרטיסים חזרה לישראל. התובעים נאלצו לעשות עוד באותו לילה את כל הדרך חזרה לישראל. לתובעים נגרמה עוגמת נפש עצומה לטענתם, שכן הטיול שתכננו ירד לטמיון. לבד מעוגמת הנפש ירדו לטמיון גם סכומי כסף ניכרים ונגרם לתובעים נזק בסך הקרוב ל- 18,000 ₪ בגין המלונות שהזמינו, רכב שכור, שירותי ספארי ועוד, וכן רכישת כרטיסי הטיסה חזרה לישראל בשל הסירוב להכניס את התובע לדרום אפריקה. לטענת התובעים, אילו היתה הנתבעת מיידעת אותם בעת הבידוק בנתב"ג כי התובע לא יוכל להיכנס לדרום אפריקה עם חותמת הארכת תוקף של הדרכון, היה התובע מטפל מיידית בקבלת דרכון חדש בסניף משרד הפנים בשדה התעופה שהיה פתוח לקהל במועד הרלוונטי, וכל התקרית היתה נמנעת. לטענת התובעים, התרשלה הנתבעת ופעלה באופן מביש ולא מקצועי כאשר הטיסה את התובעים כל הדרך לדרום אפריקה מבלי שהיתה לתובע יכולת להיכנס לדרום אפריקה. לאחר שובם ארצה פנו התובעים אל הנתבעת בדרישה לקבלת פיצוי על נזקיהם ועל עוגמת הנפש שנגרמה להם. הנתבעת דחתה את דרישת התובעים בנימוק שהתובע חתם בנתב"ג על כתב ויתור טענות במקרה שלא יוכנס לדרום אפריקה לאחר שהוסבר לו כי יש פגם במסמכיו. לטענת התובעים, טענת הנתבעת כי, כביכול, כתב הויתור נתחם בשל הפגם בדרכונו של התובע היא טענה שקרית ומקוממת. לטענת התובעים, כל אשר אמרה להם הנתבעת הוא כי עליהם להימנע מלבטל את כרטיסי הטיסה חזרה ארצה ובנסיבות אלו - ורק אלו - הוחתמו התובעים על טופס הוויתור. לטענת התובעים, ברי כי אם הנתבעת היתה אומרת להם שלא ניתן להיכנס לדרום אפריקה באמצעות דרכון עם הארכת תוקף, הם היו ניגשים מיד לסניף משרד הפנים בנתב"ג ומקבלים דרכון חדש, שכן ברור שהתובעים לא היו מעלים בדעתם לסכן טיול שלם בעבור תשלום לדרכון חדש. התובעים צירפו לכתב התביעה תכתובת וואטסאפ בזמן אמת ממנה ניתן לטענתם להיווכח שהתובעים לא ידעו כי קיימת בעיה בדרכון הנושא הארכת תוקף. לטענת התובעים, מנסה הנתבעת להציגם כזוג נבער וחסר אינטליגנציה כאשר ההיפך הוא הנכון וברור שלא היה עולה בדעתם של התובעים לסכן את כל הטיול בעבור חסכון בהנפקת דרכון חדש. הנתבעת סירבה לתת פיצוי לתובעים ומכאן התביעה, בה עותרים התובעים לקבל פיצוי בגין נזקיהם הישירים ע"ס 17,858 ₪ עפ"י הטבלה שצורפה לכתב התביעה וכן עותרים התובעים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪ - ובסה"כ 32,858 ₪.

הנתבעת דוחה את טענות התובעים. לטענת הנתבעת, מאחר שלתובע היתה מדבקת הארכת תוקף דרכון לא איפשרו שלטונות ההגירה בדרום אפריקה את כניסתו של התובע לתחומי המדינה. לטענת הנתבעת, הדרישה לדרכון בתוקף, ללא מדבקת הארכת תוקף, היא דרישה ידועה, מקובלת והגיונה ברור. הדרישה מפורטת בדף האינטרנט של שגרירות ישראל בדרום אפריקה. הדרישה גם מופיעה במערכת TIMATIC. לטענת הנתבעת, נציגיה בנמל התעופה בן גוריון הפנו את תשומת לבם של התובעים לכך שדרכונו של התובע אינו עומד בדרישות ושאין לאפשר לו לעלות על הטיסה מאחר שכניסתו לדרום אפריקה תסורב. לטענת הנתבעת, התעקשו התובעים לעלות על הטיסה חרף אזהרותיהם של נציגי הנתבעת ועל כן החתימה הנתבעת את התובע על טופס waver for missing or insufficient travel documents (להלן: "טופס הוויתור") בו התובע מוותר על כל טענה או דרישה שתועלה על ידו בקשר עם סירוב רשויות ההגירה של דרום אפריקה להכניסו לארץ. כצפוי, משנחתו התובעים בדרום אפריקה סורבה כניסתו של התובע. לטענת הנתבעת, הדברים היו ידועים היטב לתובעים וכעת התובעים מתכחשים בחוסר תום לב לכתב הויתור עליו חתם התובע והם טוענים טענה שאיננה רצינית, כלשונה של הנתבעת, לפיה כתב הויתור נחתם בקשר עם כרטיסי הטיסה חזור. לטענת הנתבעת, מי שמעיין בכתב הויתור יעדיף את טענת הנתבעת כי הוא נחתם בשל הפגם בדרכון ולא בשל קיומם או העדרם של כרטיסי טיסה בחזור. לתובעים היו כרטיסי טיסה חזור ועל כן לטענת הנתבעת אין נחיצות בחתימה על כתב ויתור בענין זה. לטענת הנתבעת, לו היתה נכונה טענת התובעים, היתה הנתבעת דורשת גם מהתובעת לחתום על כתב ויתור או למצער לצרף את חתימתה לכתב הויתור של התובע. לטענת הנתבעת, רכשו התובעים את כרטיסי הטיסה דרך האינטרנט והם לא ערכו בירור מעמיק ביחס למסמכים הנדרשים להם לצורך הנסיעה. לו היו התובעים רוכשים את כרטיסי הטיסה באמצעות סוכנות נסיעות ישראלית בהזמנה טלפונית, היה נציג סוכנות הנסיעות מפנה את תשומת לב התובעים לכך שאין די בהארכת תוקף דרכונו של התובע וכי יש להנפיק דרכון חדש בתוקף. לטענת הנתבעת, בכל מקרה חלה על תביעה זו אמנת מונטריאול ואין מקום לפסוק נגדה פיצוי בגין עוגמת נפש. לטענת הנתבעת, גם הנזקים הממוניים של התובעים לא הוכחו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את הצדדים בדיון ועיינתי בהודעות ובתגובות הנוספות שהוגשו ע"י הצדדים לאחר הדיון, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה. להלן נימוקיי אשר יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

המחלוקת בין הצדדים היא - מה היו נסיבות החתימה על טופס הוויתור. לטענת התובעים, החתימה על טופס הוויתור נבעה מהודעת הנתבעת כי על התובעים לוודא שהם אינם מבטלים את כרטיסי הטיסה חזור שכן ככל שלא יהיו לתובעים כרטיסי חזור בתוקף – הם לא יורשו להכנס לדרום אפריקה. לטענת הנתבעת, החתימה על טופס הוויתור נבעה מכך שדרכונו של התובע לא היה בתוקף אלא רק הוחתמה בו הארכת תוקף – דבר שאיננו מספיק כדי להכנס לתחומי דרום אפריקה, ועל כן חתם התובע על טופס הוויתור בו הוא מוותר על כל טענה נגד הנתבעת בענין זה.

במחלוקת זו מצאתי לנכון לאמץ את גרסת התובעים. התרשמתי בדיון ממהימנות עדויותיהם של התובעים. עפ"י עדותם, הסוגיה אשר עלתה בינם לבין נציגי הנתבעת בנמל התעופה בן גוריון היתה בנושא כרטיסי הטיסה חזרה ארצה, וכי הנתבעת ביקשה לוודא כי התובעים מחזיקים בכרטיסי טיסה תקפים, ליציאתם מדרום אפריקה. לדברי התובעים, סוגיית תוקף הדרכון כלל לא עלתה. הנתבעת, בכתבי טענותיה, וכן נציג הנתבעת שהתייצב לדיון, הכחישו אמנם את טענת התובעים, וטענו כי נציגי הנתבעת בשדה התעופה הדגישו והבהירו את נושא תוקף הדרכון ובשל נושא זה נחתם טופס הוויתור. ברם, בכל הכבוד, נציג הנתבעת שהתייצב לדיון לא יכול היה להעיד מידיעה אישית על מה דובר. שומה היה על הנתבעת להביא לדיון את נציגיה אשר טיפלו בזמן אמת בתובעים. נציגים אלה, ורק הם, רשאים להעיד על נסיבות החתימה על כתב הוויתור. הנתבעת לא הצביעה על קושי ממשי, או בכלל, אשר מנע ממנה להעיד את הנציגים הרלוונטיים אשר נכחו בשדה התעופה. אכן דומה כי לא היה קושי כזה שכן על טופס הוויתור מתנוססת גם חתימת נציג הנתבעת ולא רק חתימתו של התובע, ועל כן יכולה היתה הנתבעת לברר את זהות החותם מטעמה ולהביאו למתן עדות. יתר על כן, הנתבעת מודה שהיא ערכה בירור בענין נסיבות החתימה על כתב הוויתור – משמע שהיא ביררה את הדברים עם הנציג הרלוונטי אשר מסר את גרסתו לנסיבות החתימה על כתב הוויתור. נציג זה, כאמור, לא התייצב לדיון כדי להיחקר על גרסתו. הלכה היא, כי אי-הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד. ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו פ"ד מה(4) 651.