יוסף נ' גלסולקאר

לפני תביעה שעניינה תשלום בגין חוזה שהות במשפחתון.

ואלה נסיבות המקרה הנדרשות להכרעה בתביעה:

הנתבעת רשמה את ביתה למשפחתון אותה מנהלת התובעת בתחילת שנת 2017. במהלך חודש מרס 2017 הודיעה התובעת, עקב חילוקי דעות שהתגלעו בינה לבין הנתבעת כי היא מבקשת ממנה להוציא את בתה מהמשפחתון. התובעת הסכימה, עם זאת, כי עד שיימצא סידור לפעוטה, תמשיך היא להגיע למשפחתון. סידור כאמור נמצא רק באמצע חודש יוני 2017 וביום 13.6.17 הפסיקה הפעוטה להגיע למשפחתון. עם זאת, לטענת התובעת, בהסכם עליו חתומה הנתבעת מצוין במפורש כי ככל והילד מוצא מהמשפחתון מחודש אפריל ואילך, על ההורים לשאת בתשלום עד סוף חודש אוגוסט באותה שנה.

הנתבעת טוענת, מאידך, כי אין עליה לשאת בכל תשלום מעבר לתשלום בו נשאה ובתשלום יחסי עבור חודש יוני. לדבריה מעת שהתובעת היא זו שבחרה לסיים את ההתקשרות היא אינה רשאית לגבות מהם סכום נוסף. כמו כן העלתה הנתבעת בכתב הגנתה טענות ביחס לאיכות הטיפול לו זכתה ביתה.

בדיון בפני העידו התובעת ובעלה וכן הנתבעת.

הצדדים חזרו על טענותיהם כאשר התובעת מבהירה כי לאור מצוקת הנתבעת הסכימה להשאיר את בתה במשפחתון וזאת בכפוף לתנאי ההסכם.

הנתבעת טענה כי סברה כי לאור הסכמתה של התובעת לכך שבתה תישאר במשפחתון עד למציאת מטפלת חלופית היא תישא בתשלום עבור שהותה בפועל בלבד.

דיון ומסקנות-

בין הצדדים הסכם בכתב שהסדיר את תנאי מתן הטיפול לבתה של הנתבעת במשפחתון שניהלה התובעת.

לצורך הבהירות יצוטטו הסעיפים הרלוונטיים מתוך אותו הסכם-

"בכל מקרה של עזיבת ילד את המשפחתון על ההורים להודיע חודש מראש, עבור חודש זה בגין ביטול ההסכם חייבים ההורים בתשלום.

הורה שיהיה מעוניין להוציא את ילדו מתחילת חודש אפריל ואילך יצטרך לשאת בתשלום כל יתרת התקופה שנותרה עד סוף שנת הלימודים (עד סוף אוגוסט כולל)"

בענייננו הוצאה הפעוטה מן המשפחתון בחודש יוני, אולם יוזמת ההוצאה לא היו ההורים אלא התובעת. משכך, לא חל הסעיף המאפשר גביה עד חודש סוף חודש אוגוסט ע"פ לשון הסעיף.