ישראל נ' לידן

לפני תביעה על סך 33,400 ₪, שעניינה טענות בדבר הוצאת לשון הרע.

התובעת טוענת כי שימשה כנציגת הבית המשותף בו היא מתגוררת עם הנתבעת, וכי הנתבעת החליפה אותה בתפקידה באוגוסט 2014. התובעת טוענת כי מאותו שלב החלה הנתבעת "במסע הכפשות" – טענה כי רימתה וגנבה מקופת הועד והסיתה את הדיירים נגדה.

התובעת טוענת כי לוח המודעות בלובי הבניין נעול ורק לנתבעת גישה אליו.

בכתב התביעה פורטו מועדי ותכני הפרסומים שנטען כי הנתבעת אחראית להם – ובכלל זה מודעה מאוגוסט 2014 הטוענת כי יתרת חשבון קופת הועד ריקה (טענה שנסתרה על ידי הנתבעת עצמה במודעה מנובמבר) וכי התובעת חייבת כסף לקופת הועד; מודעה מספטמבר 2014 ובה נטען כי התובעת לא העבירה לנתבעת את מסמכי הועד (טענה שנסתרה על ידי חברי ועד אחרים); תביעה שהוגשה למפקחת על רישום המקרקעין ובה טענה הנתבעת לחוסר של 30,000 ₪ בקופת הועד – תביעה שנדחתה באוגוסט 2016 בפסק דין שקבע כי התובענה הוגשה על בסיס חשד שטרם הוכח;

הנתבעת טענה, בכתב ההגנה, שהטענות מבוססות על טענות כלפיה בתוקף תפקידה כחברה בנציגות הבניין וגזברית הנציגות. הנתבעת טוענת כי לאחר החלפת התובעת במסגרת חברותה בנציגות הבית המשותף לא שיתפה התובעת פעולה עם הנציגות ולא העבירה מסמכים נדרשים. התובעת ציינה כי נותר חוב לשנת 2014 של דיירים בבניין (שלא פורטו) ואישרה את דבר קיומו של חוב אישי שלה לועד, ובישיבת דיירים הוחלט שתיק ועד הבית לא הועבר כראוי וכי הנושא יהיה בטיפול. כיוון שכך נתלתה המודעה ובה פירוט החובות לועד – על סמך המידע שנמסר מהתובעת עצמה.

הנתבעת מציינת כי התובעת לא שיתפה פעולה בהליך החלפת מורשי החתימה בחשבון הבנק של הנציגות והדבר חייב איסוף חתימות של 80% מדיירי הבניין ופעילות מול המחלקה המשפטית של הבנק.

הנתבעת מבהירה כי לא ציינה שיתרת החשבון מאופסת אלא כי כוונתה לפתוח חשבון שיתרתו תעמוד על אפס ₪, וזאת משטרם קיבלה כסף מזומן (אלא רק שיקים דחויים) ובהעדר מידע אודות מצב החשבון שהיה בטיפול התובעת עד להחלפתה בועד.

לאחר שנחשף המידע הרלבנטי באשר למצב חשבון הבנק התברר כי יתרת החשבון חיובית ולא מאופסת.