סעד נ' ואקנין

התובע הינו רופא שיניים, ואין חולק שטיפל בנתבעת במסגרת עיסוקו.

הוא טוען שהחל בטיפול ביום 20.8.15, והטיפול כלל 14 מפגשים, כאשר נותר טיפול אחרון ליום 25.11.16.

התובע טוען שסוכם בינו לבין הנתבעת שתשלם לו סך של 8,000 ₪, כאשר הנתבעת לא שילמה דבר.

התובע טוען שמספר ימים לפני מועד הטיפול האחרון, שלח לנתבעת מסרון ובו בקשה להסדיר את חובה.

הנתבעת בקשה דחיית מועד הטיפול האחרון ומאז ניתקה קשר עם התובע.

לא למותר לציין שהתובע לא הזכיר בכתב התביעה, שהצדדים הסתכסכו ביניהם ותלויים בינו לבין בני משפחת הנתבעת, הליכי משפט נוספים.

הנתבעת טענה להגנתה, שהתובע ובעלה של הנתבעת הסכימו ביניהם שהתמורה לטיפולי התובע בנתבעת, תהיה בסך 6,000 ₪.

הנתבעת מספרת שבעלה הינו מתווך בעסקאות מקרקעין, ובמסגרת עיסוקו זה היה מעורב בעסקה עם התובע שבמסגרתה חב התובע לבעל סך של 10,000 ₪.

התובע ובעלה של הנתבעת סיכמו ביניהם, שהתמורה בעבור הטיפול בנתבעת תקוזז מחוב זה, ובעקבות זאת שילם התובע לבעל סך של 4,000 ₪ בלבד, כך שהנתבעת לא חייבת לתובע דבר.

הנתבעת צרפה חשבונית המעידה לכאורה על התשלום בסך 4,000 ₪ האמור לעיל.

הנתבעת מפנה לכך שהתובע שילם לבעלה במסגרת עסקת תיווך נוספת, סך של 6,000 ₪ ביום 15.12.15, וטוענת שלו אכן הייתה חייבת לתובע את הסכום לו הוא טוען, הוא היה מקזז זאת מחובו לבעל ולא משלם לבעל את הסך של 6,000 ₪.

בדיון עצמו טען התובע, ששילם לבעלה של הנתבעת בעבור שרותי התיווך האמורים בכתב ההגנה, 10,000 ₪ במזומן ובלא חשבונית, בהסתמך על כך שהם היו חברים במשך כ-25 שנה.

הוא ציין שבבית המשפט תלויה ועומדת תביעה אחרת שלו נגד בעלה של הנתבעת.

הנתבעת סיפרה בדיון, שטופלה על ידי התובע במשך כ-18 שנה ולא קבלה ממנו מעולם חשבוניות.