ת"ק 65648-12-14

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 24.08.2015, בהעדר התייצבותו של המבקש (הנתבע) לאחר שהוזמן כדין, התקבל פסק דין על מלוא סכום התביעה,וחוייב הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך של 21,000 ₪ בצירוף אגרה והוצאות משפט.

2.המדובר בתביעה קטנה שהגיש המשיב נגד המבקש להשבת כספים אשר שולמו כמקדמה לנתבע עבור שיפוץ בחדר האמבטיה של התובע ופיצויים.

3.בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).

4.ביטול מכוח חובת הצדק - כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, למשל בשל העדר המצאה כדין של ההזמנה לדין, אזי הפגם מהווה עילה לביטול פסק הדין, זאת מאחר ולא ניתנה למבקש הזדמנות ראויה להשמיע טענותיו (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 29.10.2000).

בענייננו, אין חולק כי נקבע דיון ליום 24.08.2015 וכי הומצאה למבקש הזמנה כדין. על כן אין עילה לביטול פסק הדין מטעם זה.

5.ביטול על פי שיקול דעת - כאשר עסקינן בפסק דין שניתן כהלכה, על בית המשפט לבחון את סיבת המחדל שהציג המבקש לאי התייצבותו וכן את סיכויי ההצלחה אשר בפיו (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם ביום 2.02.2009). כן נקבע, כי במידה וניתן לרפא את הפגם הדיוני בהעדר התייצבות בדרך של פסיקת הוצאות ולאפשר דיון מחודש בתיק - יש לעשות כן, מכוח עיקרון המידתיות ולשם מניעת פגיעה בזכויות היסוד של הצדדים (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2), 217).

בבדיקת סיבת המחדל יש לבחון האם נבע מזלזול, רשלנות, או שקיים נימוק ראוי לכך. בנוסף, על בית המשפט לשים לנגד עיניו כי מבחן בדבר סיכויי ההצלחה הוא המבחן העיקרי (בר"ע (חיפה) 1835/07 יהודה לוי ואח' נ' מזיג דוד (פורסם ביום 5.11.2007).

6.מן הכלל אל הפרט, לאחר ששקלתי את טענותיו של המבקש, ולאורה של ההלכה שנסקרה לעיל, מצאתי כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

7.אכן, נימוקיו של המבקש ביחס לסיבת המחדל בגינה ניתן פסק הדין בהעדר התייצבות, אינם מניחים את הדעת. גם אם אי התייצבותו נבעה ממצב רפואי אשר מנע ממנו להתייצב לדיון, על פי אישור המחלה שצירף מצב זה החל כחודש עובר לישיבת בית המשפט והוא היה מסוגל להודיע לבית המשפט על מצב זה וליתר התייצבות המשיב ומלויו. עם זאת, אין התנהגותו מצביעה על זלזול בהליך המשפטי. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ב-30.08.2015 ובה התייחסות לנסיבות המחדל וטענות ההגנה, ראיה לכך כי למבקש יש עניין בניהול ההליך המשפטי בעניינו והוא מוכן לקבל על עצמו החובות הנובעים מכך.

בנסיבות האמורות, אני קובע כי התקיים התנאי הראשון בבחינת הבקשה לביטול פסק הדין.