יהושע נ' מנצור ואח'

רקע

1.לפני תביעה על סך כולל של 3,000 ₪ שהגיש התובע- המבוטח כנגד הנתבעים : הנתבע 1 סוכן הביטוח וכנגד המבטחת –הנתבעת 2 (להלן: בהתאמה "הנתבע" ו-"הנתבעת" ). התובע רכש מהנתבעת פוליסת רכוש ותכולה של ביתו ברחוב התמר 13 ברמת השרון. האירוע הביטוחי מושא התביעה, קרה ביום 2/7/16 פריצה לביתו של התובע במסגרתה נגנבו ממנו 2 מצלמות.

תמצית טענות התובע

2. הנתבעת שילמה לתובע פיצוי מלא עבור מצלמה אחת ואילו עבור השנייה קיבל התובע פיצוי בערכי שיפוי בסך של 2,000 ש"ח בלבד, בטענה כי ביצע את הכינון באיחור. התובע זכאי לפיצוי הן מהנתבעת שלא שילמה לו את מלוא הפיצוי והן מהנתבע הסוכן שהתרשל בכך שלא הסביר לו כי ביצוע הכינון מוגבל בזמן.

תמצית טענות הנתבעים

3. לאחר הפריצה שמאי מטעם הנתבעת ביקר בביתו של התובע, ערך שומה של הנזקים והנתבעת שילמה לתובע את נזקיו על פי השומה. יש לדחות את התביעה שכן התובע התבקש לבצע כינון(הקמה מחדש )של הנזק אולם הוא לא ביצע את הכינון במועד. לפיכך, זכאי התובע לקבלת פיצוי עבור המצלמה בערכי שיפוי בלבד.

הדיון בתביעה

4.התקיים לפני דיון בתביעה במסגרתו העידו הצדדים וסיכמו את טיעוניהם בעל פה.

דיון והכרעה

5.כידוע, על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראייה".

לענין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :

" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

המסגרת המשפטית התנאי לקבלת פיצוי בערך של כינון