שגב ואח' נ' סוריזון

בפניי תביעה כספית. 

התביעה:

התובעים, שהינם הוריה של קטינה כבת שנה, טענו כי ביום 8.6.16 נחתם בינם לבין הנתבעת, שהיא מטפלת בעלת פעוטון בהוד השרון, הסכם (להלן: "ההסכם"), לפיו תמצא בתם במשמורת יומית בפעוטון לתקופה של שנה, החל מיום 1.9.16 וזאת כנגד תשלום בסך של – 2,800 ₪ לחודש, כשבגין תשלום זה מסרו לנתבעת 12 המחאות בנות 2,800 ₪ כל אחת ובנוסף שילמו דמי ביטוח שנתיים בסך של 100 ₪ עבור הכיסוי הביטוחי, הכל כמפורט בהסכם. הוסיפו התובעים וטענו כי עקב מחלותיה של בתם, הרי שבמהלך החודשים ספטמבר ומחצית אוקטובר 2014 שהתה בתם בפעוטון רק 15 ימים במצטבר מתוך 45 ימים. ביום 17.10.16 אושפזה בתם במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים "מאיר" ובשל מצבה הבריאותי ברור היה כי לא תוכל לחזור למסגרת הפעוטון. כבר ביום 17.10.16, כך ציינו, קיימה תובעת 1 שיחה טלפונית עם הנתבעת, עדכנה אותה בדבר מצבה הבריאותי של הבת ומסרה לה כי עקב מצבה הבריאותי האמור והנחיות הרופאים לא תוכל הבת לחזור למסגרת הפעוטון, דבר שהיה מקובל על הנתבעת נוכח הנסיבות. במעמד שיחה זו, ביום 17.10.16, הוסיפו וטענו התובעים, סוכם בין התובעת 1 לנתבעת כי הנתבעת לא תעשה שימוש בהמחאת חודש נובמבר 2016 על סך – 2,800 ₪, לא תפרע המחאה זו (להלן: "ההמחאה") ותשיב אותה לתובעים. התובעים טענו כי אף שהנתבעת התחייבה שלא לפרוע את ההמחאה על סך 2,800 ₪ של חודש נובמבר 2016, הרי שלא עמדה בהבטחתה זו ופרעה את הסכום האמור ומשכך עתרו בתביעתם לחייב את הנתבעת בהחזר הסך של – 2,800 ₪, שנגבה מהם ביתר. עוד טענו, כי על הנתבעת להשיב להם סך נוסף של – 700 ₪, שהינו החזר כספי לתקופת חודש אוקטובר 2016, שבו בתם לא שהתה בפעוטון וכן לחייבה בהחזר חלק יחסי בדמי הביטוח בסך של 91 ₪ והכל בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות.

טענות ההגנה:

הנתבעת עתרה לדחיית תביעת התובעים, שהוגשה נגדה, בציינה שפעלה בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים. לטענת הנתבעת, הודיעה לה תובעת 1 ביום 17.10.16 שבתה מאושפזת בבית חולים ולא תוכל לחזור למסגרת הפעוטון ועל כן פעלה היא, הנתבעת, על פי ההסכם בו נקבע כי יש לתת הודעה מוקדמת של 30 ימים טרם הוצאת ילד מהפעוטון. מאחר ו- 30 ימי ההודעה המוקדמת מסתיימים בתאריך 17.11.16 החזירה הנתבעת לתובעים ביום 10.11.16 סך של 1,400 ₪, המהווה החזר תשלום מיום 15.10.16 (אף שהתובעת הודיעה על הפסקת שהיית בתה בפעוטון מיום 17.10.16) כשסכום זה כולל בתוכו גם את החזר דמי ביטוח יחסיים בסך של – 80 ₪. בנסיבות אלו עתרה הנתבעת לדחיית תביעת התובעת שהוגשה נגדה, תוך חיובה בהוצאות משפט בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות.

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות למדים כי ביום 8.6.16 נחתם בין התובעים לנתבעת, שהיא מטפלת בעלת פעוטון בהוד השרון, הסכם לפיו תמצא בתם במשמורת יומית בפעוטון לתקופה של שנה החל מיום 1.9.16, כנגד תשלום בסך של – 2,800 ₪ לחודש. עם חתימת ההסכם מסרו התובעים לנתבעת 12 המחאות על סך 2,800 ₪ כל אחת ובנוסף שילמו דמי ביטוח שנתיים בסך של – 100 ₪ עבור הכיסוי הביטוחי לבתם – הכל כמפורט בהסכם – הוא מוצג ת/1.

אין מחלוקת בין הצדדים שביום 17.10.16 אושפזה בתם בבית החולים מאיר בשל מצבה הבריאותי. בו ביום הודיעה תובעת 1 לנתבעת על אשפוז הבת בבית החולים, במח' לטיפול נמרץ, וכי עקב מצבה הבריאותי ובהנחיית הרופאים לא תוכל הבת לחזור למסגרת הפעוטון – דבר שהיה מקובל על הנתבעת נוכח הנסיבות. התובעים עתרו בתביעתם להחזר סך של – 2,800 ₪, ששולם עבור חודש נובמבר 2016, סכום אשר לטענתם גבתה הנתבעת ביתר, אף שהבטיחה שלא תגבה סכום זה וכדברי תובעת 1 בעדותה: "את בשיחת טלפון אמרת שתשיבי לי את השיק השלם של חודש נובמבר 2016 שהוא 2,800 ₪ ולא החזרת לי ולכן מגיע לי הסכום הזה".

התובעים טענו כי סך של – 1,400 ₪, שהוחזר להם על ידי הנתבעת בתאריך 10.11.16, הוחזר להם על פי החוזה, אך לא שולם להם סכום ההודעה המוקדמת של 30 ימים בסך של – 2,800 ₪ שאותו גבתה הנתבעת וכדבריה של תובעת 1 בעדותה: "מה שהוחזר לי זה רק מה שהיה מגיע לי על פי החוזה אבל לא שולם לי הסכום של ההודעה המוקדמת שאותו היא גבתה" ובהמשך ציינה בעדותה תובעת 1: "כל התביעה שלי מסתכמת בתשלום ההודעה המוקדמת".

הנתבעת העידה כי שולם לתובעים כל המגיע להם על פי ההסכם ת/1 וכי התובעים לא מצאו לנכון לציין בתביעתם כי ביום 10.11.16 הוחזר להם על פי החוזה סך של – 1,400 ₪, שזה ההחזר עבור התקופה מיום 15.10.16 עד יום 17.11.16 (דהיינו יומיים ביתר שכן התובעים הודיעו על הוצאת בתם מהפעוטון ביום 17.10.16) כשבסכום זה שהוחזר כלול הסכום היחסי של החזר דמי הביטוח השנתיים ומשכך קבלו התובעים את כל המגיע להם על פי ההסכם.