ת"ק 64659-12-14 לנגר נ' טבסקו החזקות בע"מ ואח'

1.לפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי פח, שאירעו לרכבו, בתאונת דרכים מיום 17.2.14.

2.לטענת התובע, בשעות הערב נסע במהירות איטית בשיירה, עקב עומס תנועה, ברח' השיריון בנס ציונה. בעודו חפץ לפנות ימינה לתוך חניון ביתו, הגיח לפתע, מימינו שליח פיצה רכוב על אופנוע – הוא הרכב הפוגע נהוג בידי הנתבע 3- תוך שהוא נכנס למפרץ של תחנת האוטובוס ומבצע עקיפה של השיירה מימין. הנתבע 3 פגע ברכב התובע וגרם לו לנזק בצדו הקדמי ימני (להלן: "התאונה"). התובע תמך את נזקיו בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב תביעתו.

3.בכתב הגנתם, מכחישים הנתבעים את המיוחס להם בכתב התביעה. לטענתם, במועד התאונה רכב הנתבע 3 עם קטנועו בנתיב הימני מבין השניים. לטענתם, הנתבע 3 הבחין ברכב התובע כ-50 מטרים מלפניו עומד בין נתיבים. הנתבע 3, שהיה בדרכו להביא פיצה לבניין מצד ימין של הרחוב, התקרב לרכבו של התובע והחל להיכנס לחניון הבניין כאשר לפתע, וללא כל התראה מוקדמת ביצע התובע במהירות פניה חדה ימינה אל אותו החניון ופגע בעוצמה בקטנוע של הנתבע 3. כתוצאה מהפגיעה איבד הנתבע 3 את הכרתו, נחבל קשות ונזקק להשתלת "פלטינות" בידו השמאלית.

4.הן התובע והן הנתבע 3 העידו בפניי. התובע הציג בפני בית המשפט תמונות הרכבים ומקום התאונה ממועד קרות התאונה, וכן צילום את רכב הנתבעים, כאשר הוא מוטל על המדרכה (ת/1).

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות ובתמונות שהוגשו לפניי, הגעתי למסקנה כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה הינה על הנתבע 3.

ואלה נימוקיי:

א.שמעתי את עדותו של התובע, עדותו הותירה בי רושם אמין ואני נותנת אמון מלא

בגרסתו באשר לאופן קרות התאונה. עדותו של התובע מתקבלת על הדעת כגרסה הנכונה להתרחשות התאונה וממילא משתלבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר בנסיבות העניין. עדותו של התובע, נתמכת בתמונות אשר הוצגו לבית המשפט ואף בגרסתו של הנתבע 3 עצמו.

ב. מת/1 עולה, כי במקום קרות התאונה קיים מפרץ של אוטובוס. מפרץ, אשר על פי גרסתו של התובע, היווה לנתבע 3 את הדרך לעקוף מימין. אני דוחה את גרסתו של הנתבע 3 בכתב הגנתו לפיה, רכב "עם רכבו בנתיב הימני מבין שניים" (פסקה 4 לכתב ההגנה). התמונות מהמקום מעידות על כך כי בפועל אין שני נתיבים. קיים נתיב נסיעה אחד כאשר מצד ימין שלו, קיים מפרץ חנייה של אוטובוס. אותו מפרץ בו נהג הנתבע 3.

ג.אני קובעת, כממצא עובדתי, כי הנתבע 3 נסע מאחורי התובע והבחין ברכבו כאשר רכב התובע עומד כ-50 מטר לפניו. הנתבע 3 אשר זיהה את הפקק בו עמד התובע וביקש להמשיך בדרכו להבאת המשלוח שברשותו, תוך שהוא עוקף מימין את רכב התובע באמצעות מפרץ חניית האוטובוס. בהקשר זה יצוין, כי אין מחלוקת שהתאונה ארעה כאשר הנתבע 3 רכוב על הקטנוע מימינו של התובע. בהתאם ל- ת/1 הרי שככל שאכן נסע הנתבע 3 בצד ימין, הוא נסע במפרץ האוטובוס. בעדותו בבית המשפט מסר הנתבע 3 "אני נוסע מאחורי[ו] עם האופנוע, נכנס לתוך הבניין ברגע שאני מזהה שהוא עומד, מצד ימין, הוא נכנס גם הוא תוך כדי לחניון ואז הוא פוגע בי." הנתבע 3 למעשה מאשר כי הבחין ברכב התובע עומד כ- 50 מטרים מקדימה לפניו וכי הוא בא מהנתיב הימני- הוא הנתיב אשר בפועל, היווה את מפרץ החנייה של האוטובוס (ראה כתב ההגנה פסקה 4 ועדותו פרוטוקול עמ' 3 שורות 8-9) וחפץ להיכנס לתוך הבניין בצד ימין כאשר הוא עקף את רכב התובע באמצעות אותו מפרץ.

ד.אני קובעת כי התובע נסע בנתיב נסיעתו וכי הנתבע עקף אותו מימין שלא כדין וזאת בהתאם לתקנה 47(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 לפיה: "נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב – נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי". אני דוחה את טענתו של הנתבע 3, לפיה התובע סטה באופן פתאומי בפנייה חדה ימינה לתוך בניין מגוריו (הוא הבניין שאליו לטענת הנתבע 3 ביקש להביא את משלוח הפיצה שברשותו). התובע נסע בנתיבו כחוק, במהירות איטית, בשיירה כאשר הדרך פקוקה והחל בפנייתו ימינה לתוך חניית ביתו. התובע לא יכול ולא צריך היה לצפות כי הנתבע 3 יגיח על הקטנוע מימינו תוך עקיפתו ממפרץ החנייה. בהקשר זה יצוין, כי הנתבע 3 אישר כי נסע אחרי רכבו של התובע וממילא הבחין בו מרחוק. על הנתבע 3 היה לתת דעתו לכך שרכבים בשיירה יחפצו לפנות ימינה. כמו גם לקחת בחשבון את האפשרות כי ייצאו רכבים מתוך החניה לכיוון הכביש.