בריסקין נ' אבו סולב ואח'

תביעה לפיצוי נזק לרכב התובע מסוג ניסאן מיקרה מס' רישוי 35-073-79 בתאונת דרכים ביום 4.7.2016 בצומת דבירה. התביעה הוגשה כנגד הנהג וכנגד קרוב משפחתו על פגיעה ברכבו מאחור. התובע טוען שהרכב הפוגע מס' רישוי 28-481-56 היה במועד התאונה בבעלות הנתבע מס' 2. הנתבע מס' 1 והנתבע מס' 2 מסרו גרסה שהרכב נמכר לנתבע מס' 1 לפני התאונה.

שני הנתבעים לא הגיעו לדיון הראשון בזמן וניתן נגדם פסק דין ביום 7.2.2017. באותו יום הגיש הנתבע מס' 1 בשמו ובשם הנתבע מס' 2, האחיין שלו, בקשה לביטול פסק הדין (בקשה מס 4).

ביום 14.4.2017 ביטלתי את פסק הדין נגד הנתבע מס' 2 בהעדר בהירות של עילת התביעה נגדו, ללא תנאי. לעומתו ביטלתי את פסק הדין לנתבע מס' 1 בכפוף להפקדה. הנתבע מס' 1 לא הפקיד את הסכום.

בדיון היום הוא הסביר שהוא אינו יכול לשלם את מלוא הסכום. הוא הציע לשלם בתשלומים של 500 ₪, תוך הודיה בחוב.

התובע אינו חולק על כך שהנתבע מס' 1 היה הנהג אך לדבריו הוא לא השתכנע שהנתבע מס' 2 מכר את רכבו לנתבע מס' 1. הנתבע מס' 1 הציג לתובע זיכרון דברים על העסקה ללא סכום התמורה. בתאונת הדרכים הייתה מעורבות משטרתית בגלל שמדובר בתאונה בה היו מעורבים מספר רכבים. נכון לחודש ספטמבר 2016 הרכב עדיין היה רשום על שם הנתבע מס' 2 כאשר רישיון הרכב בתוקף. הרכב עצמו הורד על ידי המשטרה מהכביש.

התובע ביקש את פרטי הבעלות של העגלה, הוא לא קיבל אותם. אין מחלוקת שרכבו נפגע על ידי הרכב בו נהג התובע ולא על ידי העגלה. לטענתו הבעלות בעגלה תעיד על הבעלות ברכב.

להשלמה, התובע מכר את השרידים ביום 7.7.2016.

הכרעה

החבות כלפי התובע הוא של לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, נ"ח. הנתבע מס' 1 הנהג, הסביר שהוא סונוור על ידי רכב שמאחוריו ובנוסף בנסיעה, עוד לפני הפגיעה ברכב התובע רכבו נפגע ולבסוף רכב אחר פגע בו והדף אותו על רכב התובע.

סוגיה זו נמצאת בחקירה משטרתית. התובע לא הציג ראיות שמהן ניתן ללמוד שהנתבע מס' 2 נהג ברשלנות כאשר מכר או מסר את הרכב לשימוש הנתבע מס' 1. לטענתו הרשלנות היא בהעדר ביטוחים.

הביטוח הרלוונטי הוא ביטוח רכוש – לפחות צד ג'. אין חובה לבטח את הרכוש ואינני מכירה פסיקה לפיה העדר ביטוח צד שלישי או מקיף (ביטוח רכוש) זו התרשלות. על כן גם אם התובע צודק שהנתבע מס' 2 עדיין הבעלים של הרכב, הוא לא חב בנזיקין כלפיו התובע.