פס"ד בתביעה לפיצוי בגין מניעת הקמה של סככה בבזאר הטורקי בעיר העתיקה בעכו

העובדות הצריכות לעניין:

כתב התביעה:

1. עניינה של התביעה היא דרישה לפיצוי בסך 5,000 ₪ מהנתבעים לאחר שנטען כי נתבע 1 הורה לנתבע 2 לפרק מוטות ברזל שהוצבו לשם בניית סככה, בבזאר הטורקי בעיר העתיקה בעכו, ולקחתן, ללא סמכות. פירוק המוטות ע"י נתבע 2, ולקיחתן, נטען, גרם לתובע נזק בסך 5,000 ₪. כן נטען כי בשיחת טלפון בין התובע לנתבע 1 הודה נתבע 1 כי נתן הוראה לפירוק הסככה.

כתב הגנה מטעם נתבע 1:  

2. בכתב ההגנה מטעם נתבע 1, נטען, כי בזמן האירוע נשוא התובענה שימש נתבע 1 כמנכ"ל החכ"ל וכראש מינהלת עכו העתיקה מטעם העירייה. לטענתו, הוא לא נתן כל הוראה לנתבע 2 או לכל אדם אחר לפרק את מוטות הברזל נשוא התביעה.

לטענתו, רשות העתיקות דיווחה לו כי התובע מבצע עבודות הכנה ללא היתר כדין, בניגוד להוראות השימור של עכו העתיקה ותוך התעלמות מהוראות רשות העתיקות לעצירת העבודות, שכן הן בוצעו על חזית הבזאר הטורקי, מבנה עתיק וייחודי שהוגדר כאתר עתיקות בהתאם לחוק, תוך פגיעה באבן העתיקה.

לטענתו, הנחה את עובדי מנהלת עכו העתיקה לפנות לתובע ולהסביר לו את חומרת הדברים ולהבהיר לו כי עליו להפסיק את העבודות ולתקן את הנזק שכבר ביצע - אחרת יאלץ נתבע 1 לפנות למחלקת אכיפת רישוי ובניה בעירייה להמשך טיפול בעניינו.

התובע, נטען, התעלם מההתראות ומהפניות אליו בנושא ובנה גגון ממתכת. עקב כך, נטען, נעשתה פנייה לעיריית עכו ולרשות העתיקות בעניין.

מס' ימים לאחר מכן התקשר התובע למשרדי נתבע 1 וטען כי עובדיו של נתבע 1 פירקו לו את הגגון "באמצע הלילה". כשנשאל ע"י נתבע 1 מה הבסיס לדבריו השיב "אני יודע".

נתבע 1 טוען כי עובדי מנהלת העיר העתיקה והחכ"ל, והוא בכללם, פעלו אך ורק בהתאם לדין. הגורם היחיד שיכל לדרוש מהם לעשות כן זו עיריית עכו ורק בהתאם לצו מנהלי או שיפוטי הקובע זאת.

לאחר שהנושא נבדק מול עובדי המנהלת, עלה בבירור, נטען, כי אין כל בסיס לטענת התובע, בפרט שאין כל סיבה הגיונית שהדבר יעשה מחוץ לשעות העבודה עליהן העובדים מתוגמלים.

נטען כי התובע לא הסתפק בבירור והמשיך להתקשר למשרדו ולנייד של נתבע 1 מס' רב של פעמים ואיים עליו בשלל איומים וצעקות.

לסיכום, נטען, מדובר בתביעת סרק, חסרת תשתית עובדתית בסיסית שאינה עומדת בנטל ההוכחה הנדרש. אי לכך התבקש ביהמ"ש לדחות התביעה ולחייב התובע בהוצאות.

כתב הגנה מטעם נתבע 2:

3. בכתב ההגנה מטעם נתבע 2 נטען כי דין התביעה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות, בהעדר יסוד ויריבות בין התובע לנתבע 2.

נתבע 1, נטען, שימש כמנכ"ל החברה הכלכלית לעכו בע"מ (להלן: "החכ"ל") בחודש אוגוסט 2015 והנתבע 2 שימש החל מפברואר 2001 כעובד אחזקה בחכ"ל ובחודש אפריל 2013 שימש כמנהל תפעול במנהלת עכו העתיקה.

החכ"ל, נטען, הינה מי שחכרה מאת רשות מקרקעי ישראל, יחד עם שותפים, 30 חנויות במתחם הבזאר הטורקי.

נתבע 2 טען כי ידוע לו כי במהלך חודש אפריל 2013 הציב התובע מעל אחת החנויות, שככל הנראה הינו בעל הזכויות בה, מוטות ברזל לשם בניית סככה. ביום 12.4.13 פנה אליו נתבע 1 וביקש ממנו, במסגרת תפקידו, כי יפנה לתובע ויבקשו שלא להשלים את בניית הסככה בשל תלונות שהתקבלו בחכ"ל ובמוקד העירוני מאת דיירת שכונת הבזאר על כך שהתובע מציב במקום סככה שאינה בטיחותית, ללא היתר.