ת"ק 64316-12-15 גולדיס נ' פדידא

1.לפניי תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין נזקים על סך 4400 ש"ח שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 18.11.2015, בה היו מעורבים רכב התובע שהיה נהוג על ידו ורכב הנתבע.

2.רכב התובע חנה כדין לצד הדרך באחד מרחובות קריית ים. הנתבע הגיע עם רכבו, עצר והחל לחזור אחורה כדי לחנות ("ברוורס") בחניה פנויה מאחורי מקום חניית רכב התובע. בין שני כלי הרכבים ארעה התנגשות תוך כדי כך שהנתבע חוזר אחורה כדי לבצע חניה, ובמהלך כך – יצא התובע ממקום החניה. על רקע סיטואציה זו חלוקים הצדדים בשאלת האחריות לאירוע התאונה. נשאלת השאלה אפוא על מי האחריות לגרימת התאונה?

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות שהצדדים הציגו, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה. אפרט.

4.שני הנהגים, הן התובע והן הנתבע, ביצעו פעולות שמחייבות נקיטת זהירות מוגברת ומצריכה אותם לתת את דעתם ביתר שאת למתרחש בדרך. התובע יצא ממקום חניה במטרה להשתלב בכביש, ואילו הנתבע חזר אחורה לבצע חניה. מהראיות שהונחו לפניי ניתן להסיק כי כאשר התובע יצא מהחניה לא שת את דעתו באופן מספיק למתחרש בכביש ולא הבחין כי רכב הנתבע מצוי בקרבת מקום ונוסע אחורה. בתוך כך, אינני מקבל את טענת התובע כי הוא צפר לנתבע פעמיים. התמונות שהוצגו לפניי מלמדות כי התובע טרם השלים את יציאתו מהחניה, מה שסותר במידה מסוימת את הטענה כי הוא ראה את רכב הנתבע, צפר לו פעם ראשונה, והוסיף וצפר לו פעם שניה משזה האחרון לא הבחין בו. במלים אחרות, עולה כי רכב התובע היה בראשיתה של היציאה ממקום החניה וטרם התיישר להשתלבות בכביש. מצב דברים זה מלמד כי לו שם את דעתו למתרחש בכביש והיה נזהר יותר, לא היה יוצא כלל מן החניה.

5.מסקנה זו מוצאת חיזוק בגרסת הנתבע, בה אני נותן אמון, לפיה רכב התובע יצא בפתאומיות ממקום החניה. ואולם אני רואה להדגיש כי קבלת גרסת הנתבע אין משמעותה כי לו הייתה עומדת על הפרק תביעתו היא הייתה מתקבלת, זאת בשים לב לדרגת הזהירות שנתבקשה מהנתבע – ומהתובע – בנסיבות העניין .

5.ברכב התובע נסע חברו, מר דניאל שלמה. הנוסע הובא לעדות אך לא אוכל לקבל את גרסתו. עד זה העיד כי הוא ישב במושב שליד התובע-הנהג, וכי התאונה ארעה כאשר רכב התובע עוד לא יצא מן החניה. העד ציין כי "אנחנו בכלל היינו על פרקינג עוד לא התחלנו נסיעה סתיו רק הניע את האוטו". אלא שגרסה זו לא מתיישבת אף עם גרסת התובע לפיה הוא החל לצאת מן החניה, ולא מתיישבת עם תנוחת כלי הרכב מיד לאחר התאונה כפי שתועדה בתמונות שהציגו הצדדים.

6.קצרם של דברים, שאני מחליט לדחות את התביעה. בנסיבות העניין, אינני רואה לחייב את התובע בהוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.