ת"ק 64253-12-15 מוריה נ' בן שטרית

לפני תביעת התובעת כנגד הנתבע בגין תאונה שארעה בין רכבה של התובעת לבין אופנועו של הנתבע.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 20.4.15 ארעה תאונה בין רכבה של התובעת לבין אופנועו של הנתבע. הנתבע מודה בחבותו לתאונה (ע' 2 ש' 9-10; ש' 17).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע פגע ברכב התובעת בחלק האחורי מצד ימין.

לכל צד גרסה לגבי הנסיבות שהביאו לכך שהנתבע לא מסר פרטיו לתובעת לאחר התאונה. התובעת טוענת, כי הנתבע המשיך בנסיעה ונעלם. הנתבע טוען מנגד, כי לא ברח אלא ניסה ליצור קשר עין עם התובעת דרך החלון, היא לא שמה לב אליו, הוא פנה שמאלה והמתין שם ואילו התובעת המשיכה בנסיעה ישר. הוא המתין בערך עשר דקות רבע שעה, נסע למקום עבודתו ביד ושם, ולאחר מכן חזר אחרי כ- 20 דקות אך לא מצא את התובעת. לדבריו לא קיבל מכתב מהתובעת, הוא גר במלחה, ואינו גר בכתובת הרשומה במשרד הפנים, שהיא כתובת הוריו בטבריה. עדת התובעת, העובדת עימה, העדיה כי נסעה ברכב שמאחורי התובעת, וכי אחרי התאונה הנתבע נסע ישר ונעלם. עקב כך שלא נמסרו פרטים התקשתה התובעת לאתר את הנתבע. במחלוקת הזו סבור ביהמ"ש שיש להעדיף את גרסת התובעת, הנתמכת בעדות חיצונית, כי הנתבע לא עצר במקום הראשון שהיה ניתן כדי למסור פרטיו אלא המשיך בנסיעה ישר. מנגד לא ניתן לשלול את גרסתו, כי חזר למקום לאחר כ- 20 דקות ולא מצא את התובעת.

כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים אינה לגבי החבות אלא לגבי הנזקים ועל כן ידון ביהמ"ש בעניין זה.

בכתב התביעה ביקשה התובעת לפסוק לה פיצוי בסכום של 10,000 ₪.

בדיון פרטה התובעת לבקשת ביהמ"ש את הסכומים המרכיבים את סכום התביעה כדלקמן:

6,987 ₪ בגין נזקים כעולה מחוות דעת שצרפה ואשר נערכה ביום 1.11.15.

1,800 ₪ שכר טרחת עו"ד.

100 ₪ אגרה.