אלמוג נ' קלאב הוטל אינטנשיונל(א.ק.ה)בע"מ

1.בפניי תביעה קטנה על סך 30,000 ₪, במסגרתה טוען התובע, כי הינו בעל זכות לנופש בשבוע ה-22 בכל שנה בקלאב הוטל אילת; וכי במהלך שנת 2017 הנתבעת לא אפשרה לו לממש זכות זו מאחר שלא שילם את דמי האחזקה השנתיים במועד.

לטענת התובע, במהלך חודש אוקטובר 2016 שלח לנתבעת הודעה על שינוי כתובת, אך לא קיבל שובר לתשלום דמי האחזקה לכתובתו החדשה.

לכתב התביעה צורפו מכתבה של הנתבעת מיום 6.6.2017, אשר נשלח במענה למכתבו של התובע מיום 16.5.2017 (אשר לא צורף לכתב התביעה), במסגרתו נאמר, כי דמי האחזקה לשנת 2017 לא שולמו; וכן שני מכתבים מיום 24.6.2017, מאת התובע לגורמים שונים מטעמה של הנתבעת, בהם מציין התובע כי השובר נשלח לכתובת שאינה נכונה למרות שהנתבעת תיקנה את הכתובת על פי הודעתו של הנתבע (לא צוין מתי ניתנה הודעה זו).

ההודעה על שינוי הכתובת שנשלחה, לכאורה, באוקטובר 2016, לא צורפה לכתב התביעה.

2.לאור סירובה של הנתבעת לאפשר לו לממש את זכותו לנופש בשבוע המבוקש, ביטל התובע את הנופש המשפחתי, ובמסגרתה של התביעה שבפניי דרש לחייב את הנתבעת להחזיר את דמי רכישת יחידת הנופש, להוציא אותו מההסכם, ולחייב את הנתבעת בפיצוי על איבוד זכות הנופש.

3.בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כטענה מקדמית, כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתביעה.

לגופם של דברים טענה הנתבעת, כי בהתאם להוראות ההסכם לרכישת זכות נופש שנחתם בין הצדדים ("ההסכם") התובע היה מחויב לשלם את דמי האחזקה במועד כתנאי מוקדם למימוש זכות הנופש שלו; כי אם לא ישולמו דמי האחזקה במועד, הנתבעת רשאית לשלול את זכות התובע לנופש באותה שנה; וכי אין באי קבלת הודעה לתשלום כדי לשחרר את התובע מחובתו לשלם את דמי האחזקה.

עוד נטען, כי השובר לתשלום דמי האחזקה עבור שנת 2017 נשלח ביום 16.6.2016 באמצעות דואר רשום לכתובתו של תובע כפי שהיא רשומה בהסכם; וכי בהתאם לפרטי המעקב אחר משלוחים המפורסם על ידי דואר ישראל השובר נמסר ביום 5.7.2016.

4.לענין המועד בו הודיע התובע שינוי כתובתו טוענת הנתבעת, כי ביום 7.5.2017 התקבל מכתבו של התובע הנושא תאריך 14.4.2017, אליו צורפה הודעה על שינוי כתובת הנושאת תאריך 9.10.2016.

לטענת הנתבעת, ההודעה על שינוי הכתובת התקבלה לראשונה ביום 7.5.2017.

בנוסף, נטען כי עד למועד זה התובע לא שילם את דמי האחזקה לשנים 2017-2018, וכי השובר עבור שנת 2018 חזר לנתבעת, מאחר שהתובע העתיק את מקום מגוריו.

5.לענין הסעדים המבוקשים בתביעה, טוענת הנתבעת, כי ביטול ההסכם אינו בסמכותו של בית משפט זה.

6.ביום 6.12.2017 התקיים דיון בתביעה. מאחר שהתובע לא התייצב לדיון, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה. לאחר שהוגשה בקשה לביטול פסק הדין, והוגשה תגובתה של הנתבעת לבקשה זו, ביום 19.7.2018 בוטל פסק הדין והתיק נקבע לדיון בפניי.

במסגרת הדיון הבהיר בית המשפט, כי הדיון בפני בית משפט זה יוגבל לסעדים שבסמכות בית משפט לתביעות קטנות.

7.לאחר שעיינתי בחומר שהוגש במסגרתו של הליך זה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במהלך הדיון, אני סבורה, כי דין התביעה להידחות.

8.ראשית, לפני שאדרש לטענות לגופן, אבהיר, כי על אף שבכתב ההגנה טענה הנתבעת להעדר סמכות מקומית לבית משפט זה, טענה זו נזנחה לאורך ההליך (כאמור, בתיק זה התקיימו שני דיונים, והוגשו כתבי טענות במסגרת בקשה לביטול פסק הדין) ועל כן, איני נדרשת לטענה זו.

9.עתה, לגופם של דברים:

התובע אינו מתכחש להוראות ההסכם, ובכלל כך להוראות סעיף 7.5 להסכם הקובע, כדלקמן: